החלטה בתיק א 747064/04

בפניי בקשת הנתבעת להעברת הדיון לביהמ"ש המוסמך בירושלים וזאת עקב טענת חוסר סמכות מקומית.

המבקשת טוענת כי לבימ"ש זה אין סמכות לדון בתביעה דנן, כיוון שמקום מגוריה הוא בעיר ירושלים ולא בת"א.

בנוסף נטען כי, כל ההתקשרויות שבין הצדדים, הן בעבר והן בהווה, היו אך ורק בירושלים, כך שבנוסף למקום מגוריה, גם מקום יצירת ההתחייבות הוא בירושלים.

המבקשת מפנה לתקנה 3(א)(1), הקובעת כי במקרה בו לתובע יש מספר סניפים, והיה אחד מהם מצוי בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לביהמ"ש באותו תחום שיפוט.

המבקשת טוענת כי, התובעת בעצמה מתבססת בתביעתה על מסמכים אותם החתימה את הנתבעת בירושלים.

המשיבה דוחה את הטענה לפיה לבימ"ש זה אין סמכות לדון בתביעה וטוענת בין היתר כי, כב' השופט זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, מציין כי שאלת הסמכות המקומית, במקרה בו הוגשה תובענה על דרך של סדר דין מקוצר איננה מתעוררת, אלא אם ביהמ"ש  יאות ליתן למבקש רשות להתגונן, שכן:

"הסמכות ליתן לנתבע רשות להתגונן אינה מותנית בכך שבית המשפט יהא מוסמך לדון בתובענה, אלא  היא נתונה בידי ביהמ"ש מפני שהתובע הגיש לו תובענה, והוא ביהמ"ש אשר לפניו הובא העניין, הוא אשר הזמין את הנתבע לבקש רשות, אם ברצונו להתגונן".

דיון :

על פי תקנה 9 (6) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), יש לכלול בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית משפט מוסמך לדון בתובענה". עולה איפוא שגם לעניין הסמכות המקומית, כמו ביחס לכלל טענות התובעת, כתב התביעה הוא שמגדיר את היקף טענותיה.

עיון בעובדות המפורטות בכתב התביעה אינו מגלה על מה סמכה התובעת את טענתה, כי לבית משפט השלום בתל אביב הסמכות המקומית לדון בתביעה.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט שבאזור שיפוטו, אם מתקיים אחד התנאים המנויים בתקנה 3(א).

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

3. תובענה שאינה במקרקעין -

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.