החלטה בתיק א 72245/06

לפי כתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" התקשרו התובע והנתבעת מס' 1 (להלן: "רסקו")  בחוזה לניהול וביצוע עבודות של מיזוג אוויר לפיו היה על התובע לבצע עבור רסקו עבודות של מיזוג אוויר בפרויקט בניה של רסקו, תמורת סכום קבוע ומוסכם ("סכום פאושלי") בסך של - .4,210,000 (להלן: "סכום החוזה") כמפורט בזכרון הדברים נספח ב' לכתב התביעה (להלן: "החוזה").

החוזה לא בוצע והתביעה היא, ככל הנוגע לרסקו, לתשלום הרווח שהיה התובע יכול להפיק מביצוע החוזה, והוא, לטענתו, סכום החוזה בניכוי עלויות החומרים (והעבודות?) שלפי כתב הכמויות שנספח לטיוטת ההסכם שהוצע לרסקו, קודם לחתימת החוזה, נספח א' לכתב התביעה [ להלן: "כתב הכמויות" ].

יצוין כי אין התאמה מלאה בין סכומי עלויות החומר והעבודות לפי כתב הכמויות ובין הסכומים הנלמדים מהם, כפי חישובו של התובע, והמפורטים בנספח ז' לכתב התביעה ואשר סה"כ סכומים אלה מהווה את הסכום אותו מנכה התובע מסכום החוזה בכתב התביעה, לשם קביעת סכום הרווח, הוא סכום התביעה [ להלן יכונה סה"כ הסכומים שבנספח ז' הנ"ל כ "סכום הניכוי" ].

עניינה של החלטה זו הוא בטענתה של רסקו לעניין כך שאין התביעה כשרה להיות נידונה ב"סדר דין מקוצר" הואיל ואינה תביעה ל"סכום קצוב"; טענות אחרות מצאו פתרונן בדיון שהתקיים בפני ביום 20.2.07 ואינן נושא להחלטה זו.

יאמר כי העובדה שאין תואם מלא בין סכום הניכוי לסכומים המפורטים בכתב הכמויות, אין בו כשלעצמו כדי לשלול את "קציבות" סכום התביעה שכן עניין הוא לטענת הגנה, אך עדיין מדובר בכך שעל פי התביעה, הסכום הנתבע הוא "סכום קצוב" קרי, ניתן לחישוב אריתמטי ודבר זה נבחן על פי כתב התביעה ולא על פי הגנה אפשרית [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 527 עמ' 665 טקטס לה"ש 56 ].

יותר משמעותית טענת רסקו לכך שאין כל ראיה באשר לסכומים המרכיבים את סכום הניכוי, בין שמדובר בסכום שעל פי נספח ז' הנ"ל ובין שמדובר בסכום שלפי כתב הכמויות, ואלה הם נתונים שיצאו מתחת ידיו של התובע עצמו; בכך נשללת, לגישת רסקו, זכות התביעה ב"סדר דין מקוצר".

לטעמי, הגם שיש הגיון מסוים בטענת רסקו [ וראה להלן באשר לגילוי מסמכים אפשרי ] אין בה כדי לשלול את הגשת התביעה ב"סדר דין מקוצר" כפי הגשתה.

אין ספק שהחוזה שצורף לכתב התביעה מהווה "ראיה בכתב"הדרושה לקיומו של סדר הדין הנ"ל.

סכום החוזה הוא סכום קצוב; אילו ביקש התובע לקבל את סכום החוזה, יכולה הייתה רסקו לטעון, בצדק, שאין התובע זכאי למלוא הסכום, אלא רק לסכום הרווח שיגיע לו מתוך סכום החוזה, הפחות ממנו, אולם זו טענת הגנה לגוף הדברים, שאינה שוללת את הגשת התביעה ב"סדר דין מקוצר" כפי שהוראה לעיל.

העובדה שהתובע מבקש לקבל סכום שהוא פחות מאותו סכום קצוב, שאילו היה תובע אותו שלא בצדק מבחינה מהותית, יכול היה לתבוע בצורה זו מבחינה דיונית, אין בה כדי לשלול את זכותו הדיונית.

הראיה שבכתב, הנוגעת לתביעה, אינה צריכה להתייחס לכלל נתוני התביעה אלא ל"אלמנט אופרטיבי" שלה [ זוסמן, שם, פיסקה 526 בעמ' 663 בראשית העמוד ].

התובע נוקב "סכום קצוב", הן לעניין סכום החוזה והן לעניין סכום הניכוי ועל כן כשרה תביעתו לבוא בגדר סדר הדין הנ"ל.

סביר להניח שיקשה על רסקו להוכיח, ולו לכאורה, את הגנתה גם לעניין הגשת בקשה למתן רשות להתגונן, בהעדר כל נתונים עובדתיים באשר לדרך בה הגיע התובע לסכום הניכוי.

הפתרון לכך נמצא באפשרות, אם יבקשו זאת הנתבעות, לחייב את התובע בגילוי המסמכים אשר מהווים בסיס לנתוני סכום הניכוי, וזאת גם בטרם הגשת בקשתה למתן רשות להתגונן כפי שנקבע באשר לתביעות בנקים, הרשאים, בשלב ראשוני, לציין גם הם רק את סכום התביעה ללא הבאת הבסיס לקביעתו, בכפוף לחובת המצאת מסמכים כאמור [ ראה: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188 ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז5 עמ'  133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק(ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון  מג 302 ].

הבקשה נדחית.

רסקו תשא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.1,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

בקשת רשות להתגונן או כל בקשה אחרת תוגש על ידי הנתבעים בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי באי כחם.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים בדואר.

ניתנה בלשכתי,  היום ד' באדר, תשס"ז (22 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים