החלטה בתיק א 71388/04

1.         הנתבע ניהל אצל התובעת חשבון מספר 514118 אשר נפתח ביום 18.3.02.

            במסגרת החשבון קיבל הנתבע אשראי בסכומים שונים ואף נתנה לו ביום 20.8.03 הלוואה על סך 90,000 ש"ח.

            בגין פעולות בחשבון, והלוואות שלא נפרעו נותר הנתבע חייב לתובעת נכון ליום 15.10.04, סך של 85,399 ש"ח הנתבע בכתב תביעה זה.

2.         הנתבע הגיש בקשה בכתב בה עתר לקבלת רשות להתגונן וכן לחייב את התובעת במתן צו גילוי מסמכים ופרטים נוספים.

            המסמכים שנתבקשו פורטו במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 3.1.05, וכוללים דרישה לקבלת מסמכים רבים ושונים.

            בתשובה לאותו מכתב ביקש ב"כ התובעת  במכתב מיום 13.1.05,  כי הנתבע יפרט את התקופה בגינה הוא מבקש לקבל דפי חשבון, ואף ציין כי המצאת המסמכים כרוכה בתשלום.

            לעניין הבקשה להמצאת מסמכים מסר ב"כ התובעת  תגובה בכתב ובתאריך 8.3.05, החליטה כב' הרשמת עפרון  לדחות את הבקשה למתן צו גילוי מסמכים. באשר עמדתו של ב"כ התובעת לגבי פירוט המסמכים המבוקשים ולגבי התשלום עבור המצאתם, הייתה מקובלת עליה.

3.         לאחר החלטת הרשמת, לא עשה הנתבע דבר על מנת לקבל את המסמכים המבוקשים על ידו, או את חלקם, ובמיוחד לאחר שבדיון היום התברר שטענת ההגנה מתמקדת למעשה בחיובי הריבית בחשבון.

            הנתבע אף לא הגיש ערעור על החלטתה של הרשמת.

            במצב דברים זה, התקיים היום הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, על בסיס התצהיר אשר הגיש הנתבע, ואף נחקר עליו בחקירה נגדית קצרה.

4.         נימוקי הבקשה כוללים טענות הגנה רבות כולן במישור המשפטי והעקרוני בדבר חובת הבנק למסור מסמכים, לשלוח הודעות וב"כ הנתבע אף מדגיש כי החובות האמורות הן קוגנטיות.

            בין יתר הטענות נטענה גם הטענה בדבר התניית שירות בשירות, והרושם העולה מקריאת הבקשה הוא כי נטענו רובן של הטענות האפשריות כנגד ניהול חשבון בנק גם אם אין תשתית עובדתית לטענות.

5.         די לנתבע שיציג הגנה אפשרית ולו בדוחק על מנת שתינתן לו רשות להתגונן, ואולם יחד עם זאת על הנתבע לפרט את הגנתו ובלשון ביהמ"ש "להיכבד ולהכנס לפרטי העובדות",  ובעניין זה לא די לטעון כי הבנק הפר חובה זאת או אחרת אלא יש להראות מהו הנזק שנגרם בשל כך ולהציג תחשיב חשבונאי מפורט.

            למעשה טוען הנתבע לקיזוז סכומים מיתרת החוב בחשבון, ואולם אינו מציג סכומים וחישובים לטענת הקיזוז, כאשר הלכה פסוקה היא כי טענת קיזוז יש לפרט ולטעון בדרך שבה מנסחים כתב תביעה.

            אם למשל טוען הנתבע בסעיף 12 לתצהירו כי בעת פתיחת החשבון הובטחה לו ריבית בשיעור מסוים ובהמשך בסעיף 30 טוען כי גילה שהריבית בה חויב הייתה "הרבה יותר גבוהה" הרי שאין הוא מציין מהו אחוז הריבית הגבוה בו חויב, לאיזה תקופה, מתי גילה, ומהו הפרש בחיובי הריבית אשר לשיטתו יש להפחית מהחוב.

6.         סתמיות הטענות , כפי הדוגמא שהובאה לעיל, ניתן לראות גם בטענות אחרות כגון הטענה כי מספר פעמים הגיע לבנק ומאחר ומיהר הורו לו הפקידים לחתום על טופס ריק והם ימלאו את הפרטים לאחר מכן. גם כאן לא מבהיר הנתבע מתי קרו אותם אירועים, על אילו טפסים מדובר ומה הנזק שנגרם לו בשל כך.

            כך גם טוען הנתבע כי התברר לו מדפי החשבון החלקיים שברשותו כי הועברו הוראות שלא היו מדויקות, כמו חיוב בעמלות בניהול החשבון שלא סוכמו מראש, ושוב אין פירוט ואין כימות של סכומים.

            טענתו של הנתבע בסעיף 19 לתצהיר כי הבנק לא זיכה את חשבונו בריבית בקשר לניכיון השיקים, טענה זו התמוטטה בחקירתו הנגדית כנגד דף החשבון אשר הוצג לו ובו התברר כי החשבון זוכה בסכומי ריבית שונים, וכל שיכול היה הנתבע לומר בעניין זה " אם אכן הזיכויים הם בגין ריבית אז אין לי טענה".

7.         הנתבע מתרעם על כי העמיד לו הבנק הלוואות גישור ולטענתו כפה עליו לקבל את ההלוואות למרות שידע על מצבו הכספי הקשה.