החלטה בתיק א 707542/04

מונחת בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה של חברת סלקום (להלן: " התובעת") חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי רדיו- טלפון סלולריים, שהוגשה בסדר דין מקוצר.

טוענת התובעת כי הנתבע התקשר עימה בהסכם לצורך קבלת שירותי  טלפון סלולרי וצבר חוב בסך של 1,642 ש"ח. משפניותיה של התובעת אל הנתבע לא נענו לא נותר לה אלא להגיש תביעה זו.

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי היו ברשותו שלושה מכשירים של התובעת כאשר תשלום לשני מכשירים נעשה באמצעות כרטיס האשראי שלו, לגבי המכשיר השלישי טוען הנתבע כי בנק לאומי בו התנהל חשבונו של הנתבע הקים חברת כרטיסי אשראי חדשה בשם "לאומי קארד" והעביר את כל ההתחשבנויות של הנתבע לשם כולל הוראת הקבע לתובעת.

הנתבע טען כי בשל טעות בוטלה הוראת הקבע לזכות התובעת שכן הוא מעולם לא ביקש שלא לכבדה.

משכך טוען הנתבע ביטלה התובעת את כל שלושת המכשירים וניתקה את הקווים ודרשה סכומים מופרזים בגין קנסות יציאה.בניתוק הקווים טען הנתבע כי נגרמו לו נזקים רבים.

דיון:

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'   פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

בדיון מיום 29/11/05 טענה ב"כ התובעת המלומדת כי נעשו פניות רבות לנתבע בדרישה שייעדכן את אמצעי התשלום עבור המכשיר השלישי שברשותו אך ללא מענה מצידו.

לטענת ב"כ התובעת אין להסתפק בטענתו של הנתבע כי "הבנק אשם" בכדי להעניק לו את הרשות להתגונן שכן המדובר במחדלו שלו גרידא.

מנגד טען ב"כ הנתבע המלומד כי לא התקבלו כל דרישות תשלום. הנתבע הינו לקוח ותיק של התובעת וכל התשלומים בגין המכשירים שולמו תמיד במועדם עד לאותו שלב בו נעשה שינוי על ידי גורם "עליון" קרי הבנק. סבורני שטענות הנתבע, הן טענות המצריכות בירור עובדתי ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן.

הוצאות הבקשה והדיון בסך  500 ש"ח + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

הנני מעביר את הדיון בתיק לפסים של "סדר דין מהיר". תשומת לב הצדדים להוראות תקנה 214 ב (1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

הנני קובע התיק  לדיון בפני ביום 06.06.06 , שעה 15:00.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.