בפניי בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר המבקשת, מיום 14.02.05.
המבקשת טוענת כי ההזמנה לדיון לא הומצאה כדין למבקשת, ועוד נטען כי לזכות המבקשת עומדות טענות הגנה טובות. לגופו של עניין נטען מטעם המבקשת כי מעולם לא הגיע לידיה הזמנה לדיון ולא יכלה לדעת כי אכן מתקיים הדיון. נטען עוד כי בעקבות קבלת פסק הדין המבקשת בדקה בכל כתובות הדואר בהן הייתה אמורה להתקבל ההזמנה לדיון, אולם לא נמצא כל שריד לתכתובת הדואר האלקטרוני המבוקשת. לטענתה, מחמת הצדק יש לבטל את פסק הדין, על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון מיום ה-17.11.02 המצאת כתבי בית דין באמצעות הדואר האלקטרוני תיחשב ככזו אשר נשלחה כדין אך ורק אם נהגו בה כמצוות התקנות המתייחסות להמצאה באמצעות הפקסימיליה. עוד נטען כי לפי תקנה 497 א לתקנות סדר דין האזרחי על השולח כתב בית דין באמצעות הפקסימיליה, על השולח להודיע לנמען בתוך 24 שעות משעת המשלוח, כי שלח לו בפקסימיליה את כתב בית הדין, וכי ההעתק ממנו מצוי במזכירות בית המשפט. כן על השולח לערוך תרשומות על ההודעה הטלפונית, אשר תכלול את פרטי כתב בית הדין, זמן השיחה ושמו של האדם שלו נמסרה ההודעה. המבקשת ערכה בדיקה ולא מצאה בתיק בית המשפט תרשומת של הודעה טלפונית כלשהיא לגבי שיגור ההזמנה לדיון. מכוח חובת הצדק דין פסק הדין להתבטל עקב פגמים שנמצאו בהמצאת ההזמנה לדיון.
עוד נטען כי סיכויי הצלחת המבקשת הינם גבוהים מאד ונטען כי סיכויי הצלחת המבקשת בהגנתה חשובים הרבה יותר לעניין ביטול פסק הדין מאשר סיבת אי ההתייצבות.
מנגד תגובת המשיבה, למבקש נשלחה הודעה על זימונו לדיון ביום ה-14.02.05 באמצעות דואר אלקטרוני של מערכת בתי המשפט, נטען עוד כי במעד הדיון עצמו נערך בירור ע"י כבוד בית המשפט והוברר כי ב"כ המבקשת קיבל את ההזמנה למועד הדיון באמצעות הדואר האלקטרוני ואף קרא אותו, המשיבה תטען כי רישום מערכת המחשוב של בית המשפט מהווה משום חזקה לעניין המסירה- חזקה שעל המבקש להפריכה מוטל נטל הראיה. המשיבה עוד תטען כי כדי לסתור את הראיה על מסירת ההזמנה היה על המבקש להמציא ראיות כגון פלט מחשב- שרת בו לטענת המבקשת מאוחסן המידע קרי ההזמנות לדין. לטענת המשיבה פלט המחשב - שרת בו אליבא המבקשת מאוחסן המידע לא הוצג כלל ולמעט תצהיר מטעם ב"כ המבקשת שהינו צד מעוניין לא הוצג דבר. עוד נטען כי על אף העובדה שהמבקשת טוענת כי כלל לא זומנה לדיון, המתינה למעלה מ-21 יום להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המשיבה תטען כי ביום שחלפו 30 יום הנקובים בדין להגשת בקשה זו, ומשלא הודיעה המבקשת כי הוגשה בקשה זו, נפתח נגדה תיק הוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין. עוד נטען כי המבקשת ברשלנותה בחרה לכמוס את העובדה כי הגישה בקשה לביטול פסק הדין וגרמה למשיבה לנזקים כלכליים נוספים בגין אגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל ושכר טרחה לבאי כוחה.
דיון
הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה...רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".
(ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02
בנק לאומי לישראל בע"מ נגד
מיכאלי (טרם פורסם).
ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 -
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836 אשר קבע שם לאמור:
"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו....
שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".
וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 -
ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור:
"כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון.
מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר".
עיננו הרואות כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה.
שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.
ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט.
בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.
(ראה לעניין זה רע"א 8292/00
גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121).
הדרך לביטול החלטה ואו לחילופין פסק דין קבועה בתקנות 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984: