החלטה בתיק א 69442/03

1.       בקשה מטעם הנתבעים למחיקה על הסף של התביעה, שהוגשה כנגדם, מחמת התיישנות.

מדובר בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע כנטען בת.ד. מ- 16.1.97.

כתב התביעה הוגש ב- 22.12.03.

כתב תביעה  מתוקן נגד הפניקס הוגש ב- 19.5.05.

2.       כזכור, התובע, הוא המשיב בבקשה זו, הגיש כנגד חברת הביטוח "סהר" תובענה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו, בתאונת דרכים מיום 16.1.97, בה היה מעורב.

3.       בהמשך, תיקן התובע את כתב תביעתו כך שבמקום חברת הביטוח "סהר" באה חברת הביטוח "הפניקס" (לעיל ולהלן: "הנתבעים").

4.       לטענת הנתבעים " התביעה כנגד הנתבעים הוגשה כמסתבר ממועד הגשתה לאחר 17.1.04 כך שהתביעה על פניה כמסתבר מכתב התביעה התיישנה".

5.       לטענת התובע " על פי דו"ח המשטרה, שהומצא לבא כוח התובע עובר להגשת התביעה, נפגע התובע בהיותו "הולך רגל" על ידי מכונית שמספרה 83-838-33, אשר הייתה מבוטחת בחברת "סהר" בע"מ".

בהמשך טען התובע כי " במשך מספר חודשים התנהל מו"מ עם "סהר" להשגת הסדר פשרה. רק בבמהלכו הוברר כי מספר הרכב הפוגע אשר נרשם בדו"ח המשטרה שגוי, והמספר הנכון הינו 80-838-33".

כן טען התובע כי " ... התברר כי בהתאם להודעת התובע במשטרה נפגע הנ"ל כאשר עמד על מדרגת המשאית ולא בהיותו הולך רגל, ולפיכך יש לתקן את התביעה ולהגישה נגד חברת הביטוח "איילון" בע"מ, בה בוטח נהג המשאית המוגדר 'כמשתמש' על פי החוק".

6.       וכזכור, לאור הודעת חברת הביטוח "איילון" על כך שהיא אינה המבטחת של נהג המשאית, איתר התובע את חברת הביטוח הנכונה - היא חברת הביטוח "הפניקס" ועל כן הגיש את כתב התביעה המתוקן כאמור. 

7.       ביום 4.7.05, עת דנה כב' השופטת דודקביץ בבקשת הנתבעים למחיקת התביעה בגין התיישנות, קבעה כב' השופטת כי: " ...מתחשיב נזק שהוגש בעבר לתיק, עולה לכאורה, שהתובע סובל ממחלת נפש ולעובדה זו משמעות מכרעת לענין תקופת ההתישנות", ועל כן, התבקשו הצדדים להתייחס לטענה זו קודם שתינתן החלטה לגופו של ענין.

8.       ואכן, התובע המציא מסמך רפואי חתום ע"י הפסיכיאטר, ד"ר ויזר רחמים ולפיו התובע מוכר למערכת הפסיכיאטרית לאחר שאושפז בעבר, החל משנת 1970, כ- 17 פעמים לצורך קבלת טיפולים, ולאחר שאובחן כסובל מהפרעה סכיזו-אפקטיבית. כיום, נוטל התובע טיפול תרופתי קבוע, מצבו יציב ונמצא תחת מעקב קבוע.

9.       לאור האמור במסמך זה, טען ב"כ התובע כי " ...אין להתפלא כי נתגלו קשיים בקבלת העובדות לנסיבות התאונה".

10.   הנתבעים מצדם טענו ועומדים על טענתם לפיה הואיל ולתובע לא מונה אפוטרופוס הרי שיש בכך כדי להעיד כי הוא כשיר וכי אף מהמסמך הרפואי עצמו עולה כי התובע ממשיך בתעסוקתו במחלקת התברואה של עירית לוד. לפיכך חוזרים הנתבעים על טענתם לפיה התביעה נגדם התישנה תוך שהם כופרים בתוכנו ובאמיתותו של האישור הרפואי כאמור, כמו גם בטענה כי התובע סובל ממחלת נפש.

דיון

11.   בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") נאמר:

" 8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

על ארבעה תנאים צריך תובע לעמוד בכדי להוכיח התיישנות שלא מדעת בעניינו: (1) העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו ממנו; (2) העובדות הן מהותיות ויורדות לשורשה של התובענה; (3) העלם העובדות נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בתובע; (4) התובע לא יכול היה למנוע את אותן סיבות, אף בנקטו זהירות סבירה (ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל (כרך א, 1991) 204; ע"א 630/90, רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365, 372 מול א' ; ע"א (ירושלים) 4272/03, פ.ס. הנדסה ותכנון בע"מ נ' שרחה מוחמד, תק-מח 2004(1), 363 ,עמ' 367).