החלטה בתיק א 68228/07

בפני בקשה מטעם הנתבעות להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין נכותו הצמיתה של התובע.

1.       רקע עובדתי

          א.      כנטען בכתב התביעה נפגע התובע ביום 13.3.01 בתאונת דרכים כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

          ב.      התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וועדה רפואית מטעמו קבעה כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37 (5) (א) והגדילה הנכות עפ"י תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל)

                   כמו כן קבעה הוועדה הרפואית כי למשיב לא נותרה כל נכות רפואית בתחומי הנוירולוגיה והא.א.ג.

          ג.       הנתבעות עותרות לסתור החלטת הועדה בדבר קיומה של נכות רפואית בתחום האורתופדיה.

2.       טענות הצדדים

          א.      לטענת הנתבעות נקבעה החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל בטעות וזאת משלושה נימוקים:

                   1)       בפני הוועדה לא הוצגו כל העובדות בקשר למצבו הרפואי של המשיב, עובר לתאונה ולאחריה ולא ניתנה התייחסות למצב הרפואי העשיר עובר לתאונה ולאחריה.

                   2)       בחירתה של הוועדה הרפואית לסמוך על חוות דעת שהוצגה לה מטעם המשיב פוגמת בתוקף קביעתה.

                   3)       חרף סירובו של המשיב להיבדק במסגרת הוועדה הרפואית מיום 19.10.03, הותירה הוועדה על כנה את הנכות שנקבעה לו וזאת מחמת הספק.

          ב.      לטענת הנתבעות, עובר לתאונת הדרכים נשוא התביעה, היה התובע מעורב בתאונת דרכים ביום 6.3.1994 בה נחבל במנגנון צליפת שוט. כמו כן מדגישות הנתבעות קיומו של תיעוד ענף בדבר תלונות התובע על כאבי צוואר ואת קיומן של תוצאות בדיקת C.T. צווארי אשר הדגימה פריצת דיסק ובלטי דיסק בחוליות הצוואריות.

                   לטענתן, מעיון בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות במל"ל עולה, כי לא הונח בפני הוועדות הרפואיות המידע בדבר הרקע הרפואי של המשיב, לרבות מעורבותו בתאונת דרכים בשנת 1994, אלא רק בפני הוועדה שהתכנסה ביום 6.1.02, אשר התעלמה מהפגיעה האמורה בתאונה.

          ג.       לטענת הנתבעות מפרוטוקול הישיבה מיום 9.6.02 עולה, כי המשיב הניח בפניה של הוועדה חוות דעת אורתופדית מטעמו ומשכך זכה ליתרון הנשלל ממנו על פי הוראות סעיף 6 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

          ד.      בנוסף, טוענות הנתבעות, כי הנכות שנקבעה, נקבעה אך מחמת הספק: "מבחינה אורתופדית לאור התנגדות הנבדק אין אפשרות להעריך נכות בעמ"ש צווארי לכן הוועדה מחמת הספק משיארה את הסעיף שנקבע ולא מפחיתה מנכותו למרות הסירוב להיבדק" (פרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 19.10.03).

                   מכאן שההליך בפני הוועדה הרפואית שהמל"ל היה נגוע בפגם מהותי ועל כן יש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר יחווה דעתו בדבר נכותו הרפואית הצמיתה של המשיב בתחום האורתופדיה.

          ה.      התובע מתנגד לבקשה.

                   לעניין עברו הרפואי, טוען התובע כי תאונת הדרכים משנת 1994 הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לא נותרה לו כל נכות רפואית בגינה.

          ו.       לטענת התובע, הוועדה הרפואית לא הסתמכה רק על האמור בחוות הדעת האורתופדית שהניח בפניה בלבד, אלא הפעילה שיקול דעת, בדקה ועיינה במסמכים הרפואיים. לא רק זאת, אלא שבמסגרת דיון הוועדה הרפואית מיום 9.6.02, נערכה בדיקה קלינית על ידי חבר וועדת הערר, לאחריה נקבע שיעור הנכות האורתופדית בגין התאונה.