החלטה בתיק א 68026/04

1.       זוהי בקשת רשות להתגונן כנגד תובענה שהגיש הבנק-המשיב בסך של 84,689 ש"ח.

רקע עובדתי

2.         המשיב הינו תאגיד בנקאי.

3.       ביום 15.9.95 נערך ונחתם חוזה משכנתא בין המשיב לנתבע הפורמאלי ובאותו המועד אף נחתם "הסכם משכנתא מסגרת".

          (להלן: "החייב").

4.       המבקשים מס' 1 - 3 חתמו אף הם במועד זה על כתב ערבות, ביחד ולחוד, המוגבלת בסכום של 158,000 ש"ח.

5.       ביום 15.1.99 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל מס' 0-99-13065-01  למימוש המשכנתא ובמסגרת המכירה התקבל סך של 210,051 ש"ח.

6.       ביום 12.11.02 ניתן פסק דין כנגד הנתבע הפורמאלי - והמשיב פתח תיק הוצאה לפועל מס' 2-97-10309-01 לביצוע פסק הדין.

7.       המשיב פנה במספר הודעות אל המבקשים  בדבר הצורך בפרעון החוב  אולם חוב זה לא סולק.

8.       ביום 18.5.04 נתן ראש ההוצאה לפועל החלטה על פיה מאשר הוא כי ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל הסבירים בנסיבות העניין.

טענות הצדדים

9.       לטענת המבקשים המשיב הפר את חובותיו ולכן נגרם להם נזק בגובה שווי החוב.

10.     לטענתם, הבנק לא הודיע להם כי החייב העיקרי אינו פורע חובו - ואם היה מודיעם בעניין זה היו נוקטים הם בכל האמצעים הקיימים ברשותם על מנת למנוע הנזק.

11.     טוענים הם כי היו יכולים להשכיר את דירת החייב בסכום של 400$ לחודש וכן כי היו יכולים לעזור לו במציאת עבודה.

12.     כן טוענים הם כי הבנק מכר את הדירה בסכום הנמוך משוויה האמיתי, ובגין המימוש חויב החייב בריבית גבוהה ביותר - והנזק מוערך בסכום העולה על סכום התביעה.

13.     עוד טוענים הם כי עפ"י סעיף 17א לתיקון תשנ"ב בחוק הערבות, התשכ"ז -1967 נקבע כי הריבית לענין פיגור לא תעלה על 4 אחוז ביחס לריבית הקבועה בחוזה ההלוואה, אך בפועל גבה הבנק ריבית של למעלה מ -12 אחוז שנתית.

14.     לבסוף, טוענים הם כי הבנק פנה אליהם לאחר שמימש את מכירת דירת החייב ולאחר שהתברר לו כי קיימת יתרת חוב ולא ב"זמן אמת".

דיון

15.     המבקשים טוענים  כי הבנק לא הודיע להם על מצב חובו של החייב. המבקשים הינם קרובי משפחה מקרבה ראשונה של החייב, לאמור, המבקש מס' 1 הינו אחי המבקש, המבקש מס' 2 הינו גיסו של המבקש והמבקשת מס' 3 הינה אחות המבקש. היינו, סביר הוא כי המבקשים התעניינו בגורל החוב שעה שהיו חתומים על הסכם ההלוואה מיניה וביה.

 לא זו אף זו, טוען המבקש מס' 3 בחקירתו כי החייב הינו אדם בעייתי, המתגורר אצל אימו וכי לא היה בידיו כסף זמין, משמע,  המבקשים ידעו אודות מצב החייב אך לא עשו מאום בנידון.