החלטה בתיק א 6783/04

1.         התובע, יליד 1986 הגיש תביעתו כנגד הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 5.9.03 , עת היה בן 17.  הרכב בו נסע התובע היה נהוג על ידי נתבע 1 ,שהיה אז חסר רשיון נהיגה, וגם הוא בן 17.

2.         הנתבעים טוענים כי  התובע נפגע בתאונת דרכים בעת שנעשה שימוש ללא רשות ברכב והתובע ידע על כך. לפיכך, התמקד הדיון תחילה בנושא החבות.

3.       עובדות הרקע

3.1        ביום 5.9.03, בסמוך לשעה 2:30 לפנות בוקר, ישב התובע ביחד עם מספר חברים מתחת לבית משותף, יחד עמם ישב גם  הנתבע 1, שמתגורר באותו בית. (ס' 3 לת / 2).

3.2        בשלב מסויים עלה הנתבע 1 לביתו וירד עם מפתחות הרכב  של אחותו. מפתחות הרכב נלקחו ללא אישורה של האחות וללא רשותה. (ס' 4 לנ / 16, וראה גם הודאת הנתבע 1 בעובדה זו בכתב האישום, נספח לנ/15).

3.3        בשלב זה נחלקות הגרסאות. התובע גורס  כי מטרת הכניסה  לרכב היתה על מנת לשמוע מוסיקה. הנתבע 1 התיישב ליד ההגה, מתן לידו ורמי מאחור. התובע טוען כי תחילה לא עלה לרכב כי היה לו חם. (ס' 5 לת / 2 ). משהדליק הנתבע 1 מזגן, עלה גם התובע לרכב. לפתע החל הנתבע 1 בנסיעה, ונסע מהר.התובע טוען כי בקש ממנו לעצור. (ס' 6 לת / 2).  הנתבע 1 טוען לעומת זאת, כי בעת שהתובע נכנס לרכב הוא ידע  שהנתבע 1  עומד לנהוג ברכב , ובמהלך הנסיעה לא בקש ממנו , ולו פעם אחת, לעצור את הרכב. (ס' 3 ג-ה לנ / 15). לטענתו התובע ונתבע 1 היו חברים טובים, בילו זמן רב ביחד והתובע ידע כי באותו מועד לא היה לו רשיון נהיגה, וכי לקח את הרכב ללא רשות הבעלים.

3.4        לאחר 2 דקות של נסיעה  (הודעת הנתבע במשטרה, ת / 5)  או לאחר מרחק של כ-1.5 ק"מ (רמי העריך את הנסיעה למרחק זה כ-5 או 6 דקות, עמ' 66 לפרטיכל) אבד הנתבע 1 את השליטה על הרכב ופגע בעמוד  חשמל. התובע נפצע, ונגרם לו שבר בחוליה צווארית מס' 6.

4.       המסגרת הנורמטיבית לדיון

4.1        במהלך העניינים הרגיל, נפגע תאונת דרכים יזכה בפיצוי מחברת ביטוח או מקרנית. לכלל זה נקבעו חריגים. חריגים אלה מפורטים בסעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים  תשל"ה 1975.

בהתקיים כל אחד מהם, נשללת זכותו של נפגע לפיצויים לפי חוק הפיצויים גם מהמבטח וגם מקרנית. המטרה היא עונשית, ויסודה בתקנת הציבור.

4.2        סעיף החוק השולל זכאותו של נוסע נפגע לפיצויים  הוא ס' 7 (2) שזו לשונו -

7". הגבלת זכאותם של נפגעים (תיקון: תשמ"ט) 2

נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

(1) .....

(2) מי שנהג ברכב מתוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור; "

4.3        ומהו החוק לתיקון דיני עונשין (שימוש ברכב ללא רשות) שהפרתו שוללת פיצויים ? ענין זה נידון בהרחבה בפסק הדין עא 95 / 5773 רמי נבולסי נ' אנטון אבומנה נג (5) 542, עמוד 547 -

"עינינו הרואות, כי סעיף 7(2) מפנה לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ"ד-1964. חוק זה בוטל עם חקיקת חוק העונשין, תשל"ז-1977 ונטמע בתוכו. הוא הוחלף על-ידי סעיף 401(א) לחוק העונשין, אשר נוסחו היה זהה לו. לשונו של סעיף לחוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), ולאחריו, סעיף 401(א), היה כדלקמן:

"המשתמש ברכב לנסיעה בלי נטילת רשות מבעל הרכב או ממי שהחזיק בו כדין, דינו - מאסר שלוש שנים".

...ביום 3.1.1990 התקבל בכנסת חוק העונשין (תיקון מס' 28), תש"ן-1990 (להלן - תיקון 28 לחוק העונשין). תיקון זה ביטל את סעיף 401(א), וחוקק במקומו סימן שלם העוסק בעבירות שונות הקשורות לרכב (סימן ה'1 בפרק י"א הדן בפגיעות רכוש). שתיים מאותן עבירות, הקבועות בסעיפים 413ב ו-413ג, דנות בגניבת רכב ובשימוש ברכב ללא רשות."

פסק דין נבולסי קבע כי מתכליתו של סעיף 7(2) עולה, שיש לפרש את ההפניה כ"הוראת קליטה", דהיינו  כמכוונת להוראת החוק הפלילי כפי שהייתה בעת חקיקתו של סעיף 7(2).

מכאן, שנוסחו של החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות) הוא הנוסח הרלוונטי לצורך יישום סעיף 7(2) לחוק הפיצויים. (עמ2 551-552 לפסק הדין).