החלטה בתיק א 67168/07

עניינה של החלטה זו הנה בקשת הנתבעת להורות לתובעים להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

 המנוח , אשראף אבו דאהר, יליד 1991, היה תושב חאן יונס, הוא בנם הבכור של התובעים 2 ו- 3 אשר הינם יורשיו של המנוח. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום  25.7.2006  בשעה 20:30 בעת שצעדו המנוח ואביו ליד ביתם, נשמעה לפתע ירייה של טנק ישראלי ומיד לאחר מכן פגע פגז הטנק במנוח ופצעו  באורח אנוש. ממקום הפגיעה  הובהל המנוח על ידי רכב פרטי שחלף במקום לבית החולים " נאצר" בחאן יונס, שם, למרבה הצער, נקבע מותו.

הנתבעת טוענת כי סיכויי התביעה קלושים. לטענתה, גם אם אכן נפגע המנוח מפעילות כוחות הביטחון  הרי שהאירוע נשוא התובענה אירע במהלך הלחימה בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, ועל כן, יש לראותו כמי שנפגע כתוצאה מ"פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק (סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה) תשי"ב-1952),לפיכך, למדינה עומדת  חסינות מתביעות בגין פעולה מלחמתית כאמור לעיל,  ומכאן שאין להטיל עליה כל חבות בגין כך. בתשובתה לתגובת התובעים מכחישה הנתבעת כי היא זו שגרמה לפגיעה במנוח. לדבריה, כל שנטען על ידה הנו כי מועד האירוע הנטען היה בעת פעילות מלחמתית של צה"ל  וכי הנטל להוכיח את נסיבות מותו של המנוח מוטל על התובעים בלבד ואין לראות בטענה האמורה לעיל  משום הודאה בגרימת מותו של המנוח.  עוד נטען כי התובעים לא טרחו להגיש ראיות ו/או אסמכתאות בדבר מצבם הכלכלי  ולכן אף מסיבה זו יש מקום, לדידה, להיענות לדרישתה.

בבקשתה של הנתבעת נטען כי התובע הנו תושב חאן יונס  אשר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. עוד טוענת הנתבעת כי אין כיום אפשרות לאכוף בשטחי הרשות פסקי דין שניתנו על-ידי בתי משפט בישראל ומכאן קיים צורך בהטלת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, ככל שאלה תפסקנה.

בתגובת ב"כ התובעים נטען כי לאור מצבם הכלכלי הקשה, קבלת הבקשה ומתן צו לערובה תסתום את הגולל על תיק זה ותסגור את שערי בית המשפט בפניהם. לטענתו, חיוב התובעים בתשלום ערובה יהווה פגיעה חמורה בזכות הגישה החופשית לערכאות, אשר הינה זכות יסוד בעלת ערך חוקתי וככזו, יש לאפשר הגבלתה רק במקרים נדירים וחריגים. ב"כ התובעים מוסיף וטוען כי סיכויי התביעה טובים. לדבריו הנתבעת מעלה בהגנתה טענת " הודאה והדחה", מחד גיסא היא טוענת כי אין בידיה את מלוא הנסיבות שהביאו לידי הירי שגרם למות המנוח, מאידך גיסא היא טוענת בבקשתה כי הירי היה במסגרת פעולה מלחמתית של צה"ל  ולפיכך הינה פטורה מאחריות בנזיקין. לדבריו, טענות אלו הינן טענות עובדתיות הצריכות בירור עובדתי  והוכחתם מוטלת על שכם הנתבעת. עוד נטען אין מקום להיענות לבקשה בשל מצבם הכלכלי הקשה של התובעים, עוניים הנובע מהמצור הכלכלי בו הם מצויים והקשיים המוטלים עליהם בשל הסגר המתמשך על יישובם וחוסר יכולתם להיכנס לתחומי מדינת ישראל.

דיון

תקנה 519 לתקנות קובעת כי:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

תקנה 519 מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני, ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו המהווה זכות יסוד.

התקנה אינה מפרטת את המקרים בהם יורה בית המשפט לתובע על הפקדת ערובה. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. ביהמ"ש הדן בבקשה לערובה להוצאות, צריך לבחון את סיכויי התובענה, כדי למנוע תביעות סרק וכן את האפשרות שתהיה לנתבע לגבות הוצאותיו אם התביעה תדחה. עוד נפסק כי במסגרת השיקולים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, פועל בראש ובראשונה השיקול כי אמצעי זה יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, נוכח זכות הגישה לערכאות, המוכרת כזכות קונסטטוציונית. זכות זו מוגנת גם מקום שאין ידו של התובע משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תדחה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד (1) 647, 650).

בפס"ד האמור לעיל, קבע כבוד השופט לוין כי:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת , מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר.

תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע עם נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2)".

בנוסף, על בית המשפט לשקול גם את סיכויי התביעה להתקבל. על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע.

מחד, עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם גם פושט רגל וגם חברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם.

מנגד, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומיגע עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו.

בעניין זה יש לשוות לענייננו את מיהות הצדדים כגון מבוטח -מבטחת, עובד-מעביד, אזרח/תושב/זר -מדינה.

בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר , פ"ד מז (3) עמ' 846 בע"מ 850 נאמר: