החלטה בתיק א 66521/04

1.         בפני בקשה בה עותרים המבקשים, כי בית המשפט ימחוק את הכותרת בתיק זה ויעביר את הדיון לסדר דין רגיל, וכן ימחוק בית המשפט את מבקש 2 מן תביעה זו.

ב"כ המבקשים טוען כי המשיבה נסמכת בכתב תביעתה על הסכם שכירות אשר נחתם בין המשיבה למבקשים, ואין חולק בין הצדדים כי הסכם שכירות זה פג תוקפו עוד ביום 30/06/97. סכום התביעה אותו מבקשת המשיבה נוצר לאחר תקופה זו.

2.         לעניין מחיקת מבקש 2 מכתב התביעה, הרי שאין הוא חתום בהסכם השכירות באופן אישי אלה מבקשת 1. מעולם לא חתם מבקש 2 על המסמכים אשר מצורפים לכתב התביעה, כל חתימתו הנה כמורשה חתימה של מבקשת 1.

טענת המשיבה כי מבקש 2 תפס חזקה הנה טענת בדים וזאת במטרה "לייצר" עילת תביעה כנגד משיב 2. צירוף שטרות החוב עליהן חתום מבקש 2 לתגובה לבקשה אין ביכולתו לתקן פגם מהותי של אי צירוף מסמכים לכתב התביעה, לכל היותר היה על המשיבה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתה.

המשיבה טוענת כי אף אם הסכם השכירות חלף לו מעולמו, הרי שהצדדים לא מכחישים כי גם לאחר פקיעת ההסכמים המשיכו בנוהג מסוים בהתאם לתנאים שנוצרו על פי הסכם השכירות.

הודעת המבקשים כי עדיין עושים שימוש בנכס, מהווה ראיה חזקה לקיומו של ההסכם.

טענת המבקשים כי תמה תקופת האופציה הנה היתממות העולה לכדי חוסר תם לב.

3.          תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ק"ת 4685 (להלן : ה"תקנות") חלק ג' פרק ט"ז, מסדירות את התנאים בהם יש להכשיר תביעה בסדר דין מקוצר, ואימתי על בית המשפט למחוק את הכותרת ולהעביר את התובענה להליך רגיל.

שני תנאים מצטברים דרושים בענייננו על פי תקנה 202 לתקנות על מנת שהתביעה תוכשר בסדר דין מקוצר, האחד סכום קצוב, והשני "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא".

ההלכה בדבר סכום קצוב מדברת על סכום אריתמטי ללא צורך בהערכה (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי בעריכת ד"ר ש.לוין מהדורה שביעית 523) עיון בכתב התביעה ונספחיו, מעלה כי הסכום הקצוב בגינו מבקשו המשיבה להיכנס בגדר של סדר דין מקוצר הנו תשלום בגין הסכם שכירות  שנכרת בין המשיבה למבקשים ולחילופין דמי שכירות על פי נוהג שנוצר בין הצדדים בהתאם להסכם שפג.

אין למבקשים טענה בדבר היות סכום התביעה לא סכום קצוב והעילה למחיקת הכותרת נסמכת על הטענה בדבר העדר ראיה בכתב.

4.          כאשר חלק  מכתב התביעה אינו בר-תביעה בסדר דין מקוצר יעבור עניין כולו להליך רגיל. (בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד לח(2) 581)( אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית התשס"ג 2003, 307).

התביעה צריכה להיות ראויה לסדר דין מקוצר כנגד כל אחד מהנתבעים שאם לא כן יפסל ההליך כנגד כל הנתבעים.

מקובלת עלי עמדת המבקשים כי אין בכתב התביעה "ראשית ראיה בכתב" אשר מופנית כלפי מבקש 2, ואין ובצירוף שטרות החוב לתגובה לבקשה להואיל, שכן מהווה מסמך מהותי אותו היה על המשיבה לצרף לכתב התביעה וזאת ומכוח תקנות 9 ו- 75 לתקנות, לכל היותר היה על המשיבה כפי שציינה המבקשת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

ואף אם נלך בשיטת המשיבה כי ערב 2 ערב לחובותיה של מבקשת 1, עדיין אין היא יכולה להכשיר את תביעתה בסדר דין מקוצר, כאשר דורשת סעד כספי על מלוא סכום התביעה  " ביחד ולחוד" ולצד זה טענתה כי מבקש 2 הוא זה שהחזיק במושכר לאחר שתמה תקופת האופציה.

5.         לעניין מחיקת מבקש 2 מכתב התביעה הרי שהמדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף " הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה " (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין).די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המצוינות לעיל והמהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין (ראה בספרו של א' גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה חמישית, עמ' 134). (ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי פ"ד לה(2) 811, 812).

על ביהמ"ש להניח כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנו נכונות, ותחת הנחה זאת לבדוק האם הסעד מגיע לתובע. ראוי להזכיר את דבריו של כבוד השופט זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617,2624, לפיהם :

"הדיבור 'עילת התביעה' ( cause of action ) אינו חד-משמעי, ומשהוגדר, אין כוח ההגדרה יפה אלא לעניין פלוני בלבד".

6.         המשיבה טוענת כי מבקש 2 מחזיק במושכר ומסרב לפנותו, הסעד אותו דורשת הנו סעד של פינוי, ודי בכך להקים עילה כנגד מבקש 2 .