החלטה בתיק א 66519/04

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת היא שותפות עורכי דין, והנתבע הנו צד שהתחייב לשלם בעבור שירותיה המשפטיים של התובעת בעבור הגברת זהבה רונן.

טוענת התובעת כי ביום 3.7.04 נחתם הסכם שכר טרחה בין התובעת לבין הנתבע וכל זאת לקראת דיון נקבע ליום 8.7.04 .

ההסכם מגדיר את זכויות וחובות הצדדים לו, כאשר השירות המשפטי ניתן לצד ג  והנתבע התחייב לשלם בעבור השירות המשפטי. הנתבע השתתף אקטיבית בניסוח ההסכם, ואף חתם עליו.

במעמד חתימת ההסכם הפקיד הנתבע בידי התובע שש המחאות בסך כולל של 12,000 ש"ח כחלק מהתחייבותו למלא אחר ההסכם. לבקשת הנתבע, נפרסו ההמחאות לאורך חודשים ספורים. סכום תביעה שבפני הנו בנוסף לסכום השטרות.

הנתבע  ביטל את ההמחאה הראשונה ימים ספורים לאחר הדיון תוך הפרה בוטה של ההסכם. המחאה זו הוגשה לביצוע בהוצל"פ.

טוען הנתבע, כעולה מבקשת הרשות להתגונן, כי התובעת לא פעלה עפ"י ובהתאם לאמור בהסכם שכר הטרחה ובהתרשלותה המקצועית גרמה למעשה לנזקים בסך של למעלה מ- 10,000 $.

מוסיף וטוען הנתבע כי התובעת עיכבה זמן רב וללא כל הצדקה מסמכים אשר נמסרו לידיו במסגרת הטיפול המשפטי בעתיים התעכבה הגשת ערעור לבית המשפט העליון.

לטענתו דין התביעה להידחות שכן ההסכמה שנתן וההתחייבות כלפי עו"ד איתי כרמון הייתה לשלם לתובעת בתמורה לביטולו של הליך לפי סעיף 79 א את שכר טרחתו.

לטענתו לאחר שקיבל יעוץ משפטי מאת עו"ד כרמון, הבין כי יכול מאוד להיות שההליך אשר נקבע, לפיו תינתן החלטה לפי סעיף 79 א, יבוטל ללא כל דיון בעניין ועל סמך הבקשה בלבד.   

כב' השופט תמיר בהחלטתו מיום 23.8.05 בתיקים בש"א 161404/04 ובבש"א  159177/05, דחה את ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש הנתבע דכאן.

ב"כ התובע טוען שיש בכך משום מעשה בית דין והשתק פלוגתא לגבי הטענות שמועלות גם כאן בתיק שבפני.

ב"כ הנתבע , טוען כי פסק דינו של כב' השופט תמיר אינו חלוט, שכן הוגש עליו ערעור ובנוסף כי כתוצאה מכך שעילות התביעה החוזית והשיטרית שונות, גם  העילות למתן רשות להתגונן כנגד התביעה החוזית, שונות הן מהעילות להתגוננות כנגד התביעה השטרית.

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי. פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

ביום 23.8.05 דחה כבוד השופט תמיר מיכאל את התנגדותו של הנתבע לביצוע שטר . לדידי מאחר והדינים בנוגע לעילה כשיטרית שונים הם מדיני החוזים ומאחר וטענותיו של המבקש לא נידונו לגופם  וחלקם של הטענות שונות, יש מקום לתת למבקש את יומו בבית המשפט. טענותיו, הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר.