החלטה בתיק א 65165/07

בפני בקשה לסילוק על הסף.

התביעה:

יש להתייחס לכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 14.1.08 בגין הסך של 55,000 ש"ח.

לטענת התובע, במהלך שנת 1999 הוא הסב שטרות שנערכו לפקודתו ע"י שותפיו לשעבר, ניכה אותם אצל הנתבע שעיסוקו גביית חובות וניכיון שיקים.

הנתבע העניק לתובע ולשותפיו את תמורת ההסבה בניכוי עמלה וריבית.

הנתבע נקט בהליכי הוצל"פ כנגד מושכי השטרות למעט התובע עצמו כמסב, על פי הנטען משום  שהתובע הבטיח לו שימכור את ביתו בקרוב וישלם לו את המגיע לו.

בקיץ 2002 מכר התובע את ביתו ושילם לנתבע את החוב, כולל כל הריביות.

הנתבע אישר לתובע כי כל החובות נפרעו על פי המסמך נספח א'.

הנתבע הבטיח לתובע, כי ימשיך לפעול לגביית השטרות בהוצל"פ מאת מושכי השטרות ואף ישלם לתובע את חלקו. ראו סעיפים 8-9 לכתב התביעה.

התובע טוען, כי נתן אמון בנתבע ולכן אישר, במהלך הליך התנגדות של אחד מעושי השטרות, כי הוא עצמו לא סילק לנתבע את החוב  הנובע מאותן שטרות, וכי החוב שריר וקיים.

התובע טוען בסעיפים 10 ו- 11 לכתב התביעה, כי בכך כרה בור לעצמו וסחף את בני ביתו ואת "עושי השטר  האומללים" ל"שאול תחתיות" של חיובים כלפי הנתבע.

זאת למרות שהחוב אינו כלפי הנתבע, אלא כלפי התובע עצמו.

לטענת התובע, הנתבע פועל במשך שנים לגביית חוב שכבר נפרע לו והוא נוקט כנגד התובע בעשרות רבות של הליכים משפטיים שעניינם כאמור אותו חוב שנפרע.

התובע שאינו מצליח לעמוד בפרץ, התמוטט פיזית ונפשית.

התובע מציין, כי רוב תביעותיו של הנתבע מעלות חרס, אך בכל זאת הוא מסב נזק רב לתובע, שנאלץ לחזור על טענותיו בפני כל ערכאה וערכאה הדנה בעניינים של השניים.

עלויות הדיונים גבוהות ומיותרות.

הסכומים שנפסקים לתובע בערכאות השונות, אינן מכסות את הוצאותיו.

לא זו אף זו, באחד המקרים "ע לה זממו של הנתבע בידיו והתנגדותו של התובע בתיק הוצל"פ לא נתקבלה". ראו סעיף 16 לכתב התביעה.

מכאן תובענה זו, שעיקרה שיפוי התובע, בגין כפל כספים שאולץ לשלם לנתבע לטענתו, בעבור אותו חוב שכבר נפרע וכן כספים שגבה הנתבע  בגין אותו חוב עצמו מיתר החייבים בתיק ההוצל"פ, משום שלאחר שהחוב נפרע לידי התובע, רשאי הוא לבדו להיפרע מיתר החייבים ולא הנתבע.