החלטה בתיק א 64662/06

1.         בפני בקשה לדחיית התביעה ולחילופין, להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך, מטעם נתבעת 1 (להלן: " המבקש").

ענייננו בתביעת שיפוי לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"), שהגישה התובעת, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " המשיבה"), נגד המבקש ונתבע ו-2, בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום 3.12.2002.

2.         טענות הצדדים

לטענת המבקש, בתקנה 3(א1) נקבע כי כאשר לעסקו של התובע מספר סניפים, ואחד מן הסניפים מצוי בתחום השיפוט שבו מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, יש להגיש את התובענה לבית המשפט שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, כך שלטענתו, גם בהתקיים החלופות השונות המנויות בתקנה 3(א), לא יוכל התובע להגיש תובענתו , אלא רק לבית המשפט אשר בתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריו או עסקו של הנתבע.

בענייננו, טוען המבקש כי מענם, שלו ושל נתבעת 2, הוא בירושלים וכי למשיבה סניפים בכל רחבי הארץ ועל כן, בית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום בירושלים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, פיצתה את הנפגעת מכוח חובתה החוקית, וכי זכות השיפוי קמה לה מכוח סעיף 9(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובע כי קרנית זכאית לתבוע הוצאותיה מ"אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה". לדידה, יש לראות בזכות זו כ"התחייבות". מכאן, טוענת היא כי הואיל וקיימת לה זכות חזרה כנגד המבקשת, על המבקשת להשיב האמור, במסגרת מקום מושבה של המשיבה, הוא תחום השיפוט בו הוגשה התובענה, אשר הינו בעל הסמכות המקומית.

כן ציינה בתגובתה, כי אין לה סניפים כלשהם וכי כל פעילותה הינה במסגרת משרדיה בתל אביב.

3.         דיון

המשיבה הינה תאגיד סטטוטורי שהוקם על פי חוק הפיצויים, אשר תפקידו לפצות נפגעים הזכאים לפיצויים על פי החוק ואין בידם לתבוע פיצויים ממבטח כלשהו מחמת שאין לנהג ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את החבות הנדונה.

במקרה של תאונת דרכים, בו המשיבה נושאת בחבות, נשמרת לה זכות החזרה כלפי "אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה", מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים (ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שניה מורחבת), עמ' 278).

לפי תקנה 3 (א) לתקנות-

" תובענה שאינה במקרקעין"- תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

1.       מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

2.       מקום היווצרות ההתחייבות;

3.       המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

4.       מקום המסירה של הנכס;

5.       מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

המונח התחייבות לפי תקנה 3 (א) (3) פורש על ידי כב' השופט שלמה לוין, בע"א 6920/94 יאיר לוי נ' פולג ואח' פד מט (2), עמ' 731:

"... הדיבור "התחייבות" בתקנה 3 (א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראת הדין המהותי וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעה לפי הוראת הדין המהותי... יש ליתן  לתקנה  3(א)(3) לתקנות פרשנות רחבה המתאימה את הוראותיה להוראות הדין המהותי".ו