החלטה בתיק א 64413/06

בפני בקשה ליתן רשות להתגונן מפני תביעת המשיב לפינוי המבקש מדירה בת 3 חדרים המצוייה בבניין ברח' דיזנגוף 191, תל-אביב (להלן: " הדירה") ולתשלום פיצויים מוסכמים.

רקע עובדתי

1.         המשיב, באמצעות אביו מר רפי הרצוג, השכיר את הדירה למבקש ולשוכרת נוספת, בהתאם להסכם שכירות מיום 13/7/05 (להלן: " הסכם השכירות" או " ההסכם").

            תקופת השכירות נקבעה בהסכם ל-11 חודש, החל מיום 1/8/05 וכלה ביום 30/6/06 (להלן: " תקופת השכירות").

            לשוכרים ניתנה הברירה להאריך את השכירות בשתי תקופות נוספות בנות 12 חודש כל אחת, זאת בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 14(ג) להסכם (להלן: " האופציה").

2.         לבקשת השוכרת הנוספת ובהסכמת המשיב בכתב, פינתה הראשונה את הדירה ביום 1/4/06, ותחתיה נכנסה לדירה, כשוכרת חילופית, מרת רינת גלינר (להלן: " השוכרת החליפית") כאשר אמה של האחרונה, הגב' בתיה גלינר, ערבה לחיובה על פי ההסכם.

3.         בחודשים מרץ-אפריל 2006, כשלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות, פנה אבי המשיב למבקש והודיעו כי אין בדעתו להאריך את השכירות לתקופה נוספת הואיל והוא זקוק לדירה למגורי מי ממשפחתו.

            לשיטת המשיב, המבקש נתן הסכמתו - בשמו ובשם השוכרת החליפית - לפינוי הדירה בתום תקופת השכירות, ברם חזר בו מהסכמה זו ושיגר מכתב הנושא תאריך 14/5/06 - בו הוא מודיע על כוונתו לממש האופציה.

4.         בעקבות פניית המשיב לפינוי הדירה, פינתה אותה השוכרת החליפית ביום 30/9/06.

            המבקש, אשר נותר בדירה בגפו, חתם על חוזה שכירות עם דיירת חדשה בשם קארין סבן, זאת ללא ידיעת המשיבה ובלא שקיבל הסכמת האחרון לכך.

לדרישת המשיב, פינתה הגב' סבן את הדירה - כך שהמבקש המשיך להחזיק בדירה כשוכר יחידי.

יצויין, כי למן חודש נובמבר 2006 משלם המבקש אך את מחצית דמי השכירות הקבועים בהסכם, הגם שהוא מחזיק בדירה כולה.

5.         חרף הדרישות החוזרות ונשנות מטעם המשיב לפינוי הדירה, סירב המבקש לפנותה - ומכאן התביעה.

6.         לשלמות התמונה העובדתית יצויין, כי להסכם השכירות הנוכחי קדם הסכם נוסף מיום 24/6/04, לפיו שכר המבקש מהמשיב את הדירה לתקופה של שנה עם מתן אופציה להארכת השכירות בשנתיים נוספות (להלן: " ההסכם הקודם").

העתירה ובקשת הרשות

7.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, עתר המשיב לפינוי המבקש מהדירה ולחיובו בתשלום פיצויים בסך 12,270 ש"ח.

            לטענת המשיב, המבקש הפר את הסכם השכירות, הפרה יסודית, בכך שלא פינה את הדירה בתום תקופת השכירות ואף לא בתום האורכה בת חודש ימים (31/7/06), אשר ניתנה לו לפנים משורת הדין.

            לשיטת המשיב, שומה היה על המבקש לפנות הדירה בתום תקופה השכירות הואיל וזה האחרון אינו זכאי למימוש האופציה, בשל כך שלא עמד באף אחד מן התנאים למימושו.

            המבקש - כך למשיב - לא מילא אחר התחייבותו על פי ההסכם בכך שלא המציא שטר ביטחון על סך 30,000 ש"ח וכתב ערבות בחתימתם של שני ערבים, לא הודיע בכתב על רצונו במימוש האופציה 45 יום טרם תום תקופת השכירות ואף לא המציא תשלומי השכירות,  בשיקים דחויים, לשנה מראש.

            בהעדר זכות למבקש להמשיך ולהחזיק בדירה בתום תקופת השכירות, המשך חזקתו בה מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את המשיב - בנוסף לסעד הפינוי - בפיצויים המוסכמים הקבועים בסעיף 9(ג) להסכם - העולים  ליום  הגשת  התביעה  לסך של 12,270 ש"ח.

8.         בבקשת הרשות להגן (להלן: " הבר"ל") ובתצהיר הנלווה לה טען המבקש כי הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בדירה אף לאחר תום תקופת השכירות, הואיל והוא מימש את האופציה הנתונה לו בהסכם להאריך השכירות בשנה נוספת.