החלטה בתיק א 63880/04

1.         בפני בקשה מטעם התובעים (להלן: " המבקשים"), להיפוך סדר הבאת הראיות, כך שהנתבעים (להלן: " המשיבים") יתחילו בהבאת הראיות, לפי תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו;

המבקשים הינם חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק כבשים וצאן ומנהלה. המשיב 1, מנהל השירותים הוטרינריים בשדה במשרד החקלאות, והמשיב 2, מנהל הלשכה הוטרינרית בבאר שבע והאחראי לתחנת ההסגר, שימשו כעובדי משרד החקלאות ומדינת ישראל, הן משיבים 3 ו-4.

2.         ביום 10.11.2003, נתפסו על ידי המשיבים 400 ראשי צאן שניקנו על ידי המבקשים לצורך שחיטתם ושיווקם, בחשד כי מקום גידולם אינו ידוע והפצת בשרם עלולה לגרום למחלות באדם ובבעלי חיים. חלק מראשי הצאן נשחט כבר בעת התפיסה.

ביום 13.11.2003, עתרו המבקשים לבית המשפט השלום בקריית גת, להשבת הבשר השחוט לידם וביום 20.11.2003, ניתנה החלטת בית המשפט לפיה עיכוב ראשי הצאן ושחיטתם נעשו שלא כדין וכי ההתנגדות לשיווק לא נבעה מטעמי בריאות הציבור, אלא מטעמים אחרים שאינם רלוונטיים. בית המשפט הורה על העברת הצאן שטרם נשחט, אשר מנה כ-150 כבשים, להסגר למשך עשרה ימים.

ביום 27.11.2003, בטרם בוצעה בדיקה לבירור מקום גידול הצאן, הורה משיב 1 להשמיד 96 ראשי הצאן, ו-40 ראשי צאן שוחררו לידי המבקשים.

המבקשים עתרו בבקשה לשחרר לידם ראשי הצאן הנותרים, אך בקשתם נדחתה.    המבקשים ערערו על ההחלטה כאמור.

בטרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית דין לעררים, הודיעה המדינה, ביום 22.12.2003, כי 92 ראשי צאן נגנבו מתחנת ההסגר וכי בתחנה נותרו 4 ראשי צאן בלבד.

3.         עילת התביעה המרכזית של המבקשים הינה כי המשיבים נכשלו בכך שלא מנעו גניבת 92 ראשי הצאן שהיו בשמירתם, תחת פיקוח ובחזקתם, והינם אחראים לנזקי המבקשים בגין גניבת ראשי הצאן.

עילתם החלופית של המבקשים הינה, כי " הנתבעות נהגו ברשלנות שאפשרה גניבת ראשי הצאן השייכים להם, ובכך מנעו הנתבעות קיום הדיון המשפטי בחוקיות הצו שניתן ע"י נתבע 1 והפכוהו לדיון אקדמי".

עילת התביעה העיקרית של המבקשים הינה רשלנות בשמירה על ראשי הצאן,  שאפשרה את גניבתם. הנזק הינו מרכיב מעילת הרשלנות, ובמסגרת הדיון בשאלת הנזק יצטרך בית המשפט ליתן דעתו לשאלת חוקיות התפיסה, שכן אם התפיסה היתה כדין הרי לכאורה,  גם אם התרשלו המשיבים בשמירה על הצאן, לא נגרם מכך נזק למבקשים.

רק לחילופי חילופין עותרים המבקשים לפצותם בגין אי חוקיות הצו שניתן ע"י המשיב 1 ו/או בגין סעיף 17(ב) לפקודת מחלות בעלי חיים.

4.         המבקשים טוענים כי העובדות הנחוצות לדיון אינן במחלוקת, שכן טענת ההגנה של המשיבים הינה כי התפיסה והשחיטה של ראשי הצאן היתה כדין.

לאור תקנה 159 " משהודה נתבע בעובדות להן טען התובע וטוען כי על פי דין "אין התובע זכאי לסעד המבוקש" על הנתבע לפתוח בהבאת הראיות".

5.         המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענתם, תובענה זו נקבעה לישיבת הוכחות עוד בנובמבר 2006, אז עלה המבקש 2 לדוכן העדים, אך בשל מצבו הבריאותי לא ניתן היה לחקרו והישיבה נדחתה. לטענתם, כבר אז נתן בית המשפט את דעתו לסדר הבאת הראיות, שכן המבקש 2 כבר הועלה תחילה לדוכן העדים, על מנת להיחקר על האמור תצהירו. זאת ועוד, לטענת המשיבים הטענה המועלית כעת, לא הועלתה אז ומשתם שלב קדם המשפט בתיק, לא ידון בית המשפט עוד בבקשות שהיו יכולים המבקשים להעלות עוד בשלב קדם המשפט, מבלי שהציגו טעם מיוחד כנדרש לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המשיבים, התנהלותם של המבקשים במסגרת עסקם היתה שלא כדין, החל מהפצת הבשר שנשחט בין הלקוחות כאשר כבר ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע על החזרת הבשר להסגר, הברחת כבשים מהרשות הפלסטינית, זיוף מסמכי העברה ומספרי האוזן של הכבשים.

על המבקשים להוכיח תביעתם, וכחלק מעילת התביעה עליהם להראות כי תפיסת ראשי הצאן היתה שלא כדין, קרי: עליהם מוטל הנטל להוכיח את מקור גידולם של ראשי הצאן שנתפסו.

6.         דיון