החלטה בתיק א 63597/07

המצהיר נחקר, ולאחר חקירתו סיכמו באי כוח הצדדים בעל פה טיעוניהם, והחלטתי זו ניתנת לאחר שמיעתה דיון לגופו של עניין.

טענות הנתבע מס' 3, (להלן: "הנתבע):

הנתבע טוען, כי חתם על ערבות לטובת חשבונה של החברה, בה היה שותף, אלא שנאמר לו כי המדובר בערבות לאשראי בשיעור של 250,000 ש"ח בלבד.

עוד נטען, כי בשלב כלשהו ביקש לסיים את השותפות בינו לבין מר הגר באותה החברה, הנתבעת מס' 1, ולכן נחתם בין הצדדים הסכם, שבעקבותיו, הוסכם כי הנתבע מס' 2 יקבל הלוואה בשיעור של 300,000 ש"ח, הלוואה זו תכסה את יתרת החובה בחשבונה של החברה, הנתבעת מס' 1, והוא הנתבע יהא ערב להלוואה זו.

הנתבע טוען, כי כתב הערבות היה ריק, וכי כאשר חתם לא הופיעו חותמת החברה, ולא סכום הערבות, ולכן הוא לא ידע כי החתימה הינה לטובת החברה, או בסכום של  למעלה משש מאות אלף ש"ח וכי סבר כי הוא חותם על הלוואה לטובת מר הגר, בשיעור של 300,000 ש"ח.

ביחסים בינו לבין מר הגר, הנטל על מר הגר לשאת בחוב. לפיכך, נטען הנתבע זכאי לקבלת רשות להתגונן.

טענות התובע:

התובע טוען כי הטענות הינן מופרכות מיסודן.

ניחא להעלות טענה ביחס למסמכים שמולאו בכתב יד, התובע מכחיש הטענה, אך מפנה לנספח ה' לכתב התביעה, טופס מידע לערב, בו מפורטים סכום ההלוואה, ושם החייב העיקרי בדפוס, ועל גבי המסמך מופיעה חתימתו של הנתבע.

התובע טוען, כי הנתבע לא נתן כל מענה לנקודה זו, כיצד טענתו עולה בקנה אחת עם העובדה כי מסמך מודפס עומד בסתירה לגרסתו? מסמך עליו הוא חתום?

התובע טוען עוד, כי העובדה שהנתבע מודה היום כי לא טרח לקרוא את המסמכים שעליהם חתם אינה יכולה להעיק לו זכות להתגונן.

דיון:

הכלל הידוע הינו, כי די לו לנתבע שיציג הגנה לכאורה ולו בדוחק.

בת"א (תל-אביב-יפו) 1847/03 - בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אוזן אליהו ואח' . תק-מח 2005(1), 1982 מסביר כב' השופט שילה את ההלכה בעניין טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וקובע כי: