החלטה בתיק א 63363/07

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

המצהיר נחקר על תצהירו ולאחר החקירה סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם.

התביעה הינה לתשלום בעבור אספקת שיש בהתאם להסכם בסכום של 54,728 ש"ח, ולאחר הדיון הופחת הסך של 8,565 ש"ח, ולכן נותרה יתרת תביעה על סך של 46,163 ש"ח.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי השיש סופק שלא בהתאם למועדים שהוסכמו ובכך ביצעה התובעת הפרת הסכם.

הנתבעת טוענת כי השיש שסופק היה פגום ולכן נגרמו לה נזקים בגין  הפגמים, העבודות הנוספות וכד.

עוד טוענת הנתבעת כי היא רשאית לקזז את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהאיחור במסירת השיש, וכתוצאה מהפגמים שנוצרו עקב משלוחי שיש פגום.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי הנתבעת אינה יכולה להעלות טענות לעניין האיחור ולנזקים שנגרמו לה עקב אספקת שיש פגום לאור העובדה כי ביטלה את ההסכם.

התובעת טוענת כי אם הנתבעת טוענת שההסכם בוטל, הרי קמה לה חובת ההשבה, כך שאו שהנתבעת תחזיר את השיש, ומאחר ואינה יכולה לעשות כן, תואיל לשלם עבורו, אך אינה יכולה מצד אחד לטעון לביטולו של ההסכם מאידך להמשיך ולהחזיק את השיש בידיה.

עוד נטען כי הנתבעת מודה שנעשה בשיש שימוש, השיש סופק בחודש מאי ובחודש אוקטובר טרם שולם בעבורו ולכן התובעת טוענן כי כל הטענות שמעלה הנתבעת מופרכות.

דיון:

לאחר שמיעת המצהיר מטעם הנתבעת אני סבורה כי אין מקום להורות על מתן רשות להתגונן.

אין מחלוקת כי השיש שסופק על ידי התובעת הותקן בבניינים שניבנו על ידי הנתבעת. עוד אין מחלוקת כי ביחס ליתרה שנותרה ולא הותקנה, הנתבעת סירבה להחזירה לתובעת, כלומר, הנתבעת עשתה שימוש מלא בשיש.

הכלל הוא כי כאשר מועלת טענה שבמומחיות על הטוען להמציא חוות דעת מומחה.

כב' השופט א' רובינשטיין קובע ב רע"א 1793/07 דניאל יופה נ' מדינת ישראל - מנהלת נמל יפו, תק-על 2007(4), 2762, כדלקמן:

"אך אפילו הנחנו כי במקרה דנא ניתן לקזז, קיזוז יש לפרט כדבעי. המשיבה הפנתה ל ע"א 1907/06 קליברה נ' בנק המזרחי (טרם פורסם) (2007) (השופט אלון) ולאסמכתאות דשם (פרשת קיהל הנזכרת, וכן ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ (2) 769, 767 (1986)). בעניין אריאן נקבע מפי הנשיא שמגר, כי טענת קיזוז מצריכה "להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליה היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן ". דברים אלה מתיישבים עם ההיגיון: הטוען ברצינות לקיזוז צריך היה להציג נתונים במיוחד לגבי ירידת הערך הנטענת, כגון הערכה על פי חוות דעת מומחה או בדרך מקצועית אחרת. דבר זה לא נעשה. כך כמסתבר, גם לגבי ההודעה הנדרשת בסעיף 53(א) ל חוק החוזים (חלק כללי) כשלעצמה (ראו פרשת התעשייה האווירית לישראל נ' צור גת הנזכרת, 735-734, וכן מ' דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי א', ס' 2.22 בעמ' 182". (שם, 2765).

בענייננו, הנתבעת העלתה טענת קיזוז, ובה עתרה לקזז סכומי עתק, בשיעור העולה על פי ארבע מסכום התביעה, אולם מעבר לקביעת סכומים שרירותית אותם היא מבקשת לקזז, לא תמכה את הטענה בחוות דעת המתייחס לטענת הפגמים הנטענת.

ביחס לטענה לעניין האיחור באספקת השיש;