החלטה בתיק א 62746/04

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן ביחס לכל הנתבעים.

בדיון נחקרו המצהירים ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב לרבות סיכומי תשובה, והחלטתי זו ניתנת לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות הנתבעים:

יש להפריד בין טענות הנתבעים 2-3 לבין טענות הנתבעים 1 ו-4, שכן במהותן הטענות שונות, וכך גם פורטו בסיכומי ב"כ הנתבעים.

טענות הנתבעים 2-3:

הנתבעים 2-3 טוענים כי לא הוסבר להם שהם חותמים על כתב ערבות, לא ידעו על מה הם חותמים.

הנתבעים 2-3 טוענים כי הנתבע מס' 3 הינו אביו של הנתבע מס' 4 והוא אדם נכה ועיוור, לא ראה על מה הוא חותם ולא ידע על מה הוא חותם.

הנתבעת מס' 2 הינה אישה מבוגרת שלא היה לה כל קשר לחברה ולא הוסבר לה כי היא חותמת על כתב הערבות.

טענות התובע ביחס לנתבעים 2-3:

התובע טוען כי חזקה על אדם שהוא יודע על מה הוא חותם.

עוד נטען כי הכתובת של הנתבעת מס' 1 הינה אצל הנתבע מס' 3 ולכן כל המסמכים של הנתבעת מס' 1 הגיעו לידיו ולכן עובדה זו יש בה כדי להפריך את טענות הנתבעים.

עוד נטען כי הנתבעים 2-3 היו מנהלי הנתבעת מס' 1 ולכן הטענות כי לא ידעו על מה הם חותמים נסתרה.

התובע טוען כי הנתבעים 2-3 הינם בעלי המניות בחברה, וגם בכך יש כדי לסתור את טענותיהם כי לא ידעו על מה הם חותמים.

התובע טוען כי הגנת הנתבעת מס' 2 הינה הגנת בדים לאחר שהוברר כי היא אינה עיוורת, והוכח כי נשלחו התראות לנתבעת מס' 2 ביחס לחוב נשוא דיוננו.

דיון ביחס לנתבעים 2-3:

הנתבעים מעלים טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב.

יחד עם זאת, במדובר בשני אנשים מבוגרים, אחד עיוור, שלטענתם לא הוסבר להם על ידי מי מטעם התובע כי המדובר בכתבי ערבות, וכי הם ערבים לחשבון החברה.

אומנם בעובדה כי הנתבעים 2-3 רשומים כמנהלי החברה וכבעלי מניותיה יש כדי לערער את טענותיהם, יחד עם זאת, בשלב זו אנו מצויים, שלב מתן רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו נדרש לשאלה כיצד תוכח הגנת הנתבעים, וגם אם בפיהם הגנה קלושה ולו בדוחק יש ליתן להם את יומם.

לפיכך, אני סבורה כי בכל הנוגע לנתבעים 2-3 בטענות הנוגעות לערבותם ולנסיבות החתימה יש ליתן לנתבעים 2-3 רשות להתגונן.