החלטה בתיק א 62226/05

בפני בקשה להגשת הודעה לצד ג'. הנתבעת סבורה כי יש מקום לכך.

הבקשה היא להאריך את המועד להגשת הודעה לצד ג' כנגד מצהירי התובעים, שהם סוכני המכירות שעבדו בשעתם אצל הנתבעת.

התובעים התנגדו לכך.

התנגדותם מקובלת עליי.

פורמלית, חרגה הנתבעת באופן משמעותי מהמועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. עפ"י תקנה 217 תסד"א תשמ"ד - 1984, המועד להגשת הודעה לצד ג' הוא תוך 30 יום מיום שהוצא כתב התביעה. אין ספק כי בענייננו מועד זה חלף ועבר לפני שנה לערך.

אין צידוק להארכת המועד במישור הפרוצדורלי, ולסרבול התיק שלא לצורך.

אך, לא רק מן הטעם הפרוצדורלי יש לסלק את הבקשה. במישור המהותי, העובדה שהנתבעת מבקשת לקבוע מצהירים מטעם התובעים היא חמורה ביותר. יש בכך גוון של סתימת פיות וניסיון להלך אימים על עדים מטעם בעלי דין. יש לעמוד בפרץ ולמנוע בתקיפות ניסיונות מסוג זה.

נתבעת אשר קיבלה תצהירים שאינם יאים בעיניה, תתכבד ותתמודד עימם במישור המשפטי המכובד וההוגן, קרי הגשת עדויות נגדיות מטעמה וחקירה נגדית של עדי הנתבעת. ניסיון של הנתבעת, להגיש תביעה כנגד עדים משום שבאו ומסרו תביעה לביהמ"ש, בין בדרך של הודעה לצד ג', ובין בדרך של תביעה נפרדת הוא חמור ביותר, ועולה כדי שימוש לרעה בזכות דיונית.

אפנה בענין זה לבש"א 6479/06 (בע"א 11319/05) בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ (להלן - ענין שנפ), מפי כבוד הנשיאה ביניש (ניתן ביום 15.1.07) בפסקאות 4-5 לפסק הדין:

"4.  עקרון תום-הלב מהווה עקרון-על בשיטתנו המשפטית "אשר מצודתו פרושה... על כלל המערכת המשפטית בישראל" (דברי השופט אלון בע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742). מעקרון זה נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום-לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין. (ראו: דברי השופט ברק בבר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3) 449, 461; דבריי ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה (פריד), פ"ד נה(5) 592, 598-597; דברי השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (טרם פורסם), בפיסקה 8 לפסק-דינו של השופט ריבלין). חובת תום-הלב משתרעת על ההליך האזרחי כולו, אם כי משמעותה של החובה והשלכותיה בהקשר של סדרי-הדין טרם גובשו במלואן והדבר יבחן ממקרה למקרה....

.....

5.    מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט. תכליתו של איסור זה כפולה: במישור הציבורי, מטרתו לשמור על התקינות והטוהר של ההליך השיפוטי ולמנוע מבעל-דין להשתמש לרעה בבתי-המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. במישור הפרטי, מטרתו למנוע תוצאות בלתי הוגנות בין בעלי-הדין המתדיינים בפני בתי-המשפט. (ראו והשוו: דברי השופטת דורנר בע"א 513/89 Interlego A/S נגד Exin-Line Bros. S.A. ואח', פ"ד מח(4) 133, פיסקה 10).

השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל-דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי-משפט מבוסס בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי- כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. התפיסה שבבסיס אמת-המידה האמורה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו." (ההדגשה הוספה)

אשר על כן, יש לדחות את הבקשה לגופה. לא מחוסר סמכות עניינית, לא מחמת העדר תצהיר התומך בה, לא מחמת איחור בהגשת ההודעה לצד ג', אלא כדי שלא נמצא משתיקים עדים ממסירת עדותם באופן גלוי וכן בביהמ"ש.

סיכום

אני דוחה את הבקשה  להארכת המועד להגשת הודעה לצד ג'. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות הדיון בבקשה, בסך של 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

ההחלטה שומעה בדיון במעמד הצדדים ביום 1.2.07.