החלטה בתיק א 62211/07

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

לאחר חקירת המצהיר, הוצעה הצעת פשרה, משנדחתה, הוגשו סיכומי באי כוח הצדדים בכתב.

התובענה הינה לתשלום, סכומים שונים בשל הפרת הסכם שכירות.

אין מחלוקת, כי הנתבעת שכרה מהתובעות (או הבעלים הקודמים של המקרקעין), נכס מקרקעין בשטח של 1,217 מ"ר, על פי הסכם שכירות מיום 16.10.97.

אין מחלוקת, כי בפועל פינתה הנתבעת את הנכס ביום 13.6.07.

התביעה הינה לתשלום דמי שכירות באיחור,  ביחס לרכיב זה התובעות חזרו בהן מתביעתן, ותשלום דמי שימוש ראויים, שנקבעו בהסכם ביחס לאיחור בפינוי.

טענות הנתבעת:

ביחס למועד הפינוי, נטען כי תקופת השכירות הוארכה בהסכמה בעל פה.

עוד נטען, כי התובעות מנועות מלהעלות כל טענה כנגד הנתבעת, באשר ההסכם הינו הסכם בלתי חוקי, בהיותו נוגד את הוראות תוכנית בנין עיר תקיפה ביחס לנכס.

עוד נטען, כי הפיצויים נעדרים כל יחס סביר בין הנזק שניתן היה לצפות כתוצאה מההפרה, במועד כריתת ההסכם.

הנתבעת טוענת, כי סכום הפיצויים החודשי אינו נכון.

טענות התובעת:

התובעות טוענות, כי טענות ההגנה קרסו בחקירה, עת הוכח מעל לכל ספק, כי לא ניתנה כל ארכה לתקופת השכירות, וכי יותר מכך נשלחו מכתבי התראה ביחס לפינוי במועד.

התובעות טוענות, כי הגרסה, על פיה רק לאחר קבלת מכתב מנהל מקרקעי ישראל באשר לנושא שיכון עובדים זרים בנכס, שהתקבל ביום 7.4.07, רק אז הבינה הנתבעת, כי לא תינתן לה כל הארכה ביחס לתקופת הסכם השכירות, הרי גרסה זו קרסה בחקירה הנגדית.

עוד נטען , כי הנתבעת לא העלתה כל גרסת הגנה אחרת.

התובעות טוענות, כי הנתבעת לא צירפה לתצהירה את המצהיר שהיה חלק מהמו"מ בין הצדדים, אלא בחרה להביא למתן עדות אדם אחר שלא היה מעורה בכל המו"מ שבין הצדדים.

התובעות טוענות, כי הנתבעת העלתה טענות חדשות במסגרת הסיכומים, במסווה של טענות משפטיות.

דיון:

אין מחלוקת, כי הסכם השכירות נחתם ביום 16.10.97, ביחס לנכס נשוא דיוננו.