החלטה בתיק א 62119/07

בפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לסלק על הסף את התביעה שכנגד, שהגיש התובע (להלן : "המשיב" ), בטענה כי דין התביעה כולה להימחק על הסף מחמת התיישנות, שיהוי ניכר, העדר יריבות, העדר עילה, וזאת כבר בשלב המקדמי.

לעניין ההתיישנות טוענים המבקשים כי ההסכם נחתם במועד הנטען וכי כל הטענות הקשורות בו התיישנו, ולכן התובע שכנגד צירף לכתב התביעה שכנגד הסכם אשר אינו נושא תאריך ונמנע מלאזכר תאריכים. בנוסף, הוא לא הביא ראיה להוכחת העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה.

לטענת השיהוי ניכר טוענים המשיבים כי מזה מספר שנים מנהל התובע שכנגד הליכים משפטיים כנגדם והוא נמנע מלהגיש תביעה נגדם, והשויהוי המהווה ביטוי ברור לויתור על זכויות.

המבקשים טוענים לדחייה מכוח תקנה 101 (3), כיוון שהתובע בחר שלא להגיש כתב תשובה לכתב התשובה שכנגד, ובהתאם לתקנות 61 ו-  62 לתקסד"א:

" יראו את העובדות שבכתב ההגנה כמוכחשות ושנויות במחלוקת . עם זאת , במקרה שבו מועלת בכתב ההגנה טענת התיישנות, הרי שעל כתב התשובה לכלול מענה ענייני לכך, ובהעדרו לא נותר אלא להכריע בסוגיית ההתיישנות בהתאם לטענות שבכתב התביעה וכתב ההגנה".

לטענת המבקשים, התביעה הינה טורדנית וקנטרנית והתביעה שכנגד לא הייתה מוגשת, אלמלא היו מקדימים המבקשים ומגישים תביעתם והתובע שכנגד עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

לחלופין טוענים המבקשים, כי יש צורך להפריד את הדיון שבין תביעת המבקשים לתביעה שכנגד, על מנת לא להאריך ולסרבל את בירור תביעת המבקשים.

לטענת המשיבים, ההסכם נשוא כתב התביעה אינו נושא תאריך והמחלוקת באשר למועד חתימתו ומועד פקיעתו הינם עניין להוכחות ובחינת עובדות ואינם עניין למחיקה ו/או דחייה על הסף, לגרסתם שני הצדדים מסכימים על כך כי ההסכם אינו נושא תאריך וגם המבקשים עצמם אינם נוקבים בתאריך אלא מציינים כי ההסכם נחתם בתחילת שנות ה- 90.

לעניין טענת השיהוי טוען המשיב כי הנתבעים הגישו תביעה לאחר 6 שנים, התובעת באותה תביעה הייתה חברה בשם AEL  ולא התובע ועניינה אחר לחלוטין.

המשיב טוען, כי אין כל חובה להגיש כתב תשובה ובין כך הדברים מוכחשים.

עוד טוען המשיב, כי אין להפריד את הדיון מאחר ומדובר באותם צדדים, אותו רקע  עובדתי, אותה מערכת התחשבנות, ויתרה מזאת התובע הינו אזרח ותושב צרפת, ויכול להיגרם לו נזק ממשי הואיל והוא יאלץ להתייצב בבית המשפט מצרפת פעמיים.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.(ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608). יש לבחון את השאלה, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, הוא יהיה זכאי לסעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמאליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן.(ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש. (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8).

לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה,לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו וטענת ההתיישנות תידון בסיום ההליך ולאחר בחינת העובדות.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום 6.5.08, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.