החלטה בתיק א 61916/05

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

המצהיר נחקר על תצהירו ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב לרבות סיכומי תשובה.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טענו להתניית שירות בשירות, לשינוי מסגרת האשראי באופן חד צדדי, לחיוב בעמלות שלא על פי המוסכם, ולחיובי ריבית בניגוד למוסכם וביתר.

עוד טענו לאי קבלת מסמכים.

טענות התובע:

התובע טוען כי הטענות הינן סתמיות וכלליות.

עוד נטען כי מסמכים מסוימים הומצאו, וכי הדרישות למסמכים הינן בלתי סבירות בעליל.

דיון:

למקרא סיכומי באי כוחם המלומדים של הצדדים ברי כי המחלוקת העולה מהבקשה שבפניי נוגעת בראש ובראשונה למסמכים, ולטענה בדבר אי המצאתם.

אין ספק כי הבקשה כפי שהוגשה אינה יכולה לעמוד בכללי הפירוט הנדרשים, גם אם הרף יהא נמוך, שכן הבקשה כפי שנוסחה הינה כללית לאין שיעור.

לפיכך, באם תתקבל טענת הנתבעים כי התובע לא מילא את חובתו להמצאת מסמכים תתקבל בקשתם ולהיפך, וניתן לקבוע כבר בשלב זה כי גורלה של הבקשה יוכרע בהתאם לתוצאות קביעתי באשר לשאלת הליך גילוי המסמכים.

המצב המשפטי;

בהלכת הילולים הידועה נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:

"דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."

אלא שעל פי הלכת הילולים, הנתבע שחייב לעמוד בכללים שנקבעו בפסיקה לעניין פירוט הגנתו, מוצא עצמו לנוכח דף החשבון האחרון , כאשר בהעדר מסמכי הבנק המלאים אינו יכול לפרט כדבעי את הגנתו.

דילמה זו לא נשמטה מעיני ביהמ"ש העליון וכבר בפס"ד הילולים הנ"ל מפנה כב' השופט מלץ לפסק דינו של כב' השופט לוין בעניין רע"א 3545/90 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון . תק-על 90(3), 1111:

"עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו?

נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט."