החלטה בתיק א 61887/04

(בבקשת המבקש לביטול פסק-דין)

1.      זו בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, ביום 23.05.2006 לאחר אי התייצבות המבקש לישיבת הפישור אשר נקבעה על ידי בית המשפט ביום 11.05.2006.

2.      לטענת המבקש סיבת אי התייצבותו נבעה מהעובדה שהמבקש לא היה מודע לישיבת הפישור אשר נקבעה על ידי בית המשפט. לדידו, לא היתה כל סיבה לאי הופעתו לישיבת הפישור ואי הופעתו לא נבעה מזלזול בבית המשפט או בתובעים אלא מחוסר ידיעה על מועד הדיון בלבד.

3.      המבקש טוען כי ביום 23.05.2006 נקבע ישיבת פישור ולא קדם משפט כפי שנקבע בפסק הדין.

4.      אי התייצבותו של המבקש נבעה איפוא מחמת אי זימון כדין של המבקש כאמור בתצהיר מטעמו.

5.      המשיבים מתנגדים לבקשה לביטול פסק דין, וציינו כי טענת המבקש לפיה לא קיבל כביכול הזמנה לדיון ביום 23.05.2006 אינה נכונה. לדידם, מבירור שנערך במזכירות בית המשפט התברר כי ההודעה על מועד הדיון ביום 23.05.2006 נשלחה למשרדו של בא כוחו של המבקש.

6.      המשיבים טוענים כי טענת המבקש לפיה לא ידע כביכול על מועד הדיון עומדת בסתירה לדברים שנאמרו טלפונית בבוקר הדיון למזכירת המשיב 2. לדידם, נאמר למזכירת המשיב 2 כי בא כוח המבקש, עו"ד אבלאסי, נמצא בדיון אחר וכי המבקש אמור להגיע לבד לדיון.

7.      בתגובתו טוען המבקש כי אף פקידה לא שוחחה עימו טלפונית ולא השאירה כל הודעה במזכירת הטלפון הנייד של המבקש. לדידו, המבקש ממשיך לאחוז בטענתו כי לא קיבל כל הודעה על מועד הדיון.

דיון:

8.      כאמור, טוען המבקש כי לא קיבל את ההזמנה בדבר קיום ישיבת קדם משפט ביום 23.05.2006. בחינת תצהירו של המבקש אשר נסתרה על ידי המשיבים - מעלה כי ההודעה נמסרה כדין, וכנדרש בתקנה 475.

9.      ראשית, עלינו לבחון האם בנסיבות העניין, רשאי בית המשפט לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. יש לקבוע, כבר עתה, כי יש להשיב לעניין זה בשלילה. במקרה שלפנינו לא היה פגם בהליך המצדיק את הביטול.

10.  בטרם אדון בשאלה שהועלתה כאן, יש להזכיר תחילה מהו ביטול מ"חמת הצדק". ככלל, ביטול מחמת הצדק יעשה, כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום, ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש, אז יבוטל פסק הדין, מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

11.  יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט טירקל ברע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד(1983) בע"מ, דינים עליון, נג, 82, שקבע: ". ..אולם אפילו סברתי שרשאי בית המשפט לבטל החלטה או פסק דין לפי בקשתו של תובע, הנה, לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש הביטול להצביע על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן החלטה. עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה וזכותו של המבקש היא שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק"(זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיף 574). לא היה פגם בהחלטה שביטולה נתבקש, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט ולעניין זה, הוגדרו בפסיקה סוגי המקרים שבהם נעתר בית המשפט לנתבע ומבטל את ההחלטה(זוסמן, שם, סעיפים 575-576)".

12.  גם אם היתה עומדת למבקש הזכות לעתור לביטול פסק הדין מחמת הצדק, הרי שלא היה מקום לעשות כן. שכן, ניתן לומר, כי בענייננו לא היה פגם בהמצאה של כתב התביעה.

13.  לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים, נספח א' - תדפיס אישור משלוח ההודעות אשר הופק ממזכירות בית המשפט, הרי שיש לקבוע כי המסירה בוצעה כדין. על המבקש היה לבוא בידיים נקיות ובתום לב לבית המשפט בבואו לבקש ביטול פסק הדין משיקולי הצדק, אך כאן לא ניתן לקבל טענות המבקש, ואל לו למבקש להלין אלא על עצמו.

14.  מכל האמור לעיל יש לדחות הבקשה, ככול שהיא נוגעת לביטול פסק הדין מתוך "חובת הצדק".

ביטול פסק הדין מתוקף שיקול הדעת של בית המשפט - סיכויי הצלחה בתובענה:

15.  אחרי שדחיתי את בקשת המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק. יש לבחון אם ניתן לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת, ובבואי לבחון ענין זה, עלי להציג ראשית - מהי הסיבה שגרמה לכך שהמבקש לא התייצב לדיון, ושנית מהם סיכויי הצלחתו בתובענה.

16.  כבוד השופטת א. פרוקצ'יה בדונה במסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים בבוא בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנתבע מציינת מהם שני אדניה: