החלטה בתיק א 60817/03

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

המצהיר נחקר והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

החלטתי זו ניתנת לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות המבקש:

הטענה הראשונה הינה טענת התיישנות.

ביחס לטענה זו נטענו מספר טענות:

-          התביעה התיישנה שכן יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות החל ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

-          המועד הראשון להעלאת טענה זו היה רק בבר"ל שהוגש ביחס לכתב התביעה המתוקן, ולא בבקשה לביטול פס"ד.

-          אין תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

השפעת תיקון כתב התביעה;

התביעה דנן הוגשה על ידי התובעת, כאשר מספר הזיהוי היה שגוי. בעניין זה הוגשה בקשה מטעם התובעת להורות על תיקון טעות סופר.

הנתבע שבפניי התנגד לבקשה וניתנה החלטה עוד ביום 11.4.05, המורה על תיקון טעות סופר.

את הטענה כי תיקון טעות סופר עשוי להוביל לפגיעה בטענה מטענות הנתבע באם יותר התיקון, היה על הנתבע להעלות בטרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר ולא לאחריה.

בע"א 3092/90 - צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי ו-2 אח' . פ"ד מו(3), 214 ,עמ' 218-219 נקבע בין היתר כי :

"כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמא לכך היא טענת התיישנות. אם לצד שכנגד היתה עומדת טענת התיישנות במידה ובמקום תיקון התביעה היתה מוגשת תביעה חדשה, אזי בית המשפט לא ישעה לבקשת התיקון."

לכן יתכן ובאם הייתה מועלית הטענה על ידי הנתבע באותו מועד, היינו בטרם מתן ההחלטה לתיקון כתב התביעה, ביהמ"ש היה מתייחס אליה, משלא הועלתה הטענה אז, ניתנה החלטה שהתביעה תתוקן, הרי אין מקום להידרש שוב לטענה, כי המדובר בתובעת אחרת.

אציין כי ברור על פני הדברים כי המדובר באותה תובעת הדבר עולה מכל המסמכים שצורפו לכתב התביעה המקורי והמתוקן, מטענות הצדדים, ומהטענות הנטענות על ידי התובעת לגופו של עניין.

בנוסף, הטענה כי יש להתייחס למרוץ ההתיישנות רק החל מהגשת כתב התביעה המתוקן, הואיל ועסקינן בתובעת שונה, הועלתה רק בשלב הסיכומים, גם מטעם זה אין להתייחס אליה ולגופו של עניין אין המדובר בתובעת שונה.

הבקשה לתיקון כתבי הטענות הוכתרה בכותרת "בקשה לתיקון טעות סופר", גם התגובה התייחסה לטעות סופר.