החלטה בתיק א 60424/03

בפני בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה עד למתן פסק דין בתובענה התלויה ועומדת בביהמ"ש המחוזי בת.א. 1693/03.

רקע עובדתי.

1.         התובע הינו הבעלים הרשום של 1/7 חלקים מחלקה 205 בגוש 6204 המצויה ברח' סוקולוב 30, רמת גן - עליה בנוי מבנה (להלן - "המקרקעין").

            הנתבעת - אחות אמו של התובע - הינה הבעלים של 6/7 חלקים בנכס.

2.         בתביעה דנן, עתר התובע להורות על פירוק השיתוף במקרקעין על דרך מכירתם וכן לסעד כספי בגין חלקו בדמי שכירות בגין השכרת המבנה.

            בכתב הגנתה טענה הנתבעת, בין היתר, כי חרף הרישום בפנקסי המקרקעין, התובע אינו מבעלי המקרקעין, הואיל ואמו המנוחה העבירה לה זכויותיה במקרקעין, עוד בחייה.

4.         הנתבעת אף הגישה תובענה לביהמ"ש המחוזי בת.א. 1693/03 (להלן - "התובענה") בו עתרה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היא לבדה בעלת מלוא הזכויות במקרקעין.

            התובענה למתן פסק דין הצהרתי נסמכת על תצהיר אם התובע לפיה היא מעבירה חלקיה במקרקעין (1/7) לנתבעת במכר ללא תמורה, כמו גם על הצהרות שהוגשו לשלטונות מס השבח בגין עסקה זו.

הבקשה.

5.         בבקשה שבפני עותרת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן עד למתן פסק דין סופי בתובענה התלויה ועומדת בביהמ"ש המחוזי.

            התובע מנגד, מתנגד נחרצות לבקשה. לדבריו קיימת לו לתובע זכות מהותית לסיום מהיר של ההליך בו נקט, שכן שיהוי בהכרעה בתביעתו לאלתר, פוגעת בו חמורות וגורמת לו לעינוי דין קשה.

ההכרעה.

6.         אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים.

7.         הלכה נודעת היא כי כאשר מתקיימים הליכים נפרדים אשר נושאם אחד והם תלויים ועומדים, קנויה לביהמ"ש הסמכות להעמדת הליכים אם היה סבור כי למען הצדק מן הראוי לעשות כן.

            סמכותו של ביהמ"ש מבוססת היא אף על הוראת תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזחרי, תשמ"ד - 1984.

            השימוש בתקנה זו נעשה בין היתר כאשר תלויה ועומדת תובענה קודמת אשר תוצאותיה עשויות לייתר את הדיון בתובענה הנוכחית, ולכן ניתן צו של דחייה ללא מועד בתביעה האחרת (ראה א. גורן סוגיות וסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית עמ' 244).

            הפסיקה קבעה כי חובתו של ביהמ"ש למנוע מצבים של התדיינות כפולה היכולה להביא לא רק להטרדת בעלי הדין ובתי המשפט, אלא גם למצבים בהם אחת ההתדיינויות תתברר, בדיעבד, כהתדיינות אקדמית חסרת תועלת מעשית.

            וכך סוכמו הדברים בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ. סתם פ"ד מב (1) בעמ' 545 -

            "במהלך החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב ביהמ"ש לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית, לעיתים קרובות מתברר שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה תלוי ועומד לפני ערכאה של ביהמ"ש כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון, כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק ביהמ"ש, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק דין סופי בהליך האחר".