החלטה בתיק א 60017/04

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסך של 40,000 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

התובע, גנן במקצועו, טוען כי ביצע עבור הנתבע עבודות גינון וזה נותר חייב לו  את הסך הנ"ל.

התובע טוען כי ביום 10/03/04 הודה הנתבע בכתב כי חובו האישי לתובע הינו הסך הנתבע והתחייב לשלמו במהרה (להלן: "המסמך").

התובע טוען כי כל פניותיו לנתבע על מנת שישלם את חובו לא נענו.

בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי הוחתם על המסמך תוך עושק וכפייה ומשכך המסמך אינו בתוקף משפטי כלשהו ואינו מחייב.

הנתבע טען כי ניהל חברה לעבודות עפר בשם "נתיבי שיר עבודות עפר פיתוח והובלה בע"מ" (להלן: "החברה") והיא זו שהתקשרה עם התובע בהסכם לפיו הזמינה עבודות גינון באתר בנייה בהוד השרון בסכום של 400,000 ש"ח שאת חלקו הארי כבר שילמה.

הנתבע טען כי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו צדדי ג' ולא שילמו את חובם לחברה נקלעה אף היא לקשיים ונאלצה להפסיק פעילותה.

ביום 10/03/04 נפגש הנתבע לטענתו עם התובע שהגיע בלויית אחיו ועוד אדם ומתוך חשש שיאונה רע למשפחתו הסכים הנתבע להעלות על הכתב את שהכתיב לו התובע ולחתום.

הנתבע טען כי בעקבות החובות של החברה ולאור האיומים על חייו וחיי משפחתו ביום 20/07/04 עזב את הארץ וחזר רק במהלך 01/05 ומשכך טוען הנתבע כי התובע לא יכל ולא פנה אליו בדרישה כלשהי.

הנתבע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. בחקירה זו התברר כי רוב טענות ההגנה של הנתבע אינם מבוססות.

דיון:

אנו מצויים בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. ( ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).  לשם כך יש להראות כי תצהירו של הנתבע אינו מגלה אף הגנה לכאורה.

נקבע פעמים רבות שבחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת ולו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה  כנגד גרסתה של התביעה.

יחד עם  זאת, אם הטענות שבפי הנתבע הן טענות סרק או שטענותיו לא מפורטות, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י דחיית בקשת הנתבע ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.

בחקירת הנתבע על תצהירו, עולה כי הנתבע ברח מהארץ בשל קשיים והסתבכות עם השוק האפור ולא בגלל התובע שכלל לא איים על הנתבע ו/או על משפחתו. בנוסף הנתבע העיד כי נפגש עם התובע לאור היכרותם רבת השנים גם עם אחיו של התובע שעבדו איתו. עוד הובהר כי האח שנכח בפגישה אף הוא נחשב בעיני הנתבע כחבר.

התובע אף לא הגיש כל תלונה במשטרה בעניין הפגישה ולא הציג אישור רפואי שיאשר את החולשה בה סבל בתקופה דנן.

הנתבע אף לא פעל לביטול ההתחייבות תוך זמן סביר לאחר שאותו "עושק" או "כפייה" הפסיק להיות מופעל עליו.

משכך לא מצאתי לנכון להתייחס  ברצינות לטענות העושק והכפייה שנטענו על ידי הנתבע.

לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת רשות להתגונן מהסיבות דלעיל, אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבע רשות להתגונן.