החלטה בתיק א 59747/04

1.       התובע, יליד 3.9.97, נפגע בתאונת דרכים מיום 20.4.02.

2.       ביום 20.12.04 מונה ע"י בית המשפט ד"ר וייץ כמומחה בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו קובע ד"ר וייץ, כי לדעתו, אין קשר בין תלונותיו של התובע בדבר אי שקט מוטורי, קשיי למידה וריכוז, ליקויים בתחום השפה והדיבור ובריחת צואה לבין פגיעתו בתאונת הדרכים הנדונה מהסיבות אותן הוא מונה:

          "א. חבלת הראש היה כאמור קלה ביותר, ולא ייתכן שתגרום לנכות כה משמעותית.

            ב. לפהימי (התובע - מ.ש.) היו בעיות שפה והתנהגות על רקע איחור התפתחותי זמן רב לפני התאונה, ובעטיין אף הופנה לאיבחון ולטיפול.

           ג.  גם לאביו של פהימי ולכמה בני משפחה אחרים איחור שפתי (לאביו, על פי הערכתי, גם מוגבלות שכלית מסויימת)"

3.       בהחלטתי מיום 11.5.06 אישרתי לב"כ התובע העברת שאלות הבהרה למומחה.

4.       לטענת התובעים, לאור האמור בחוות דעת ד"ר וייץ, לפיה מחד אין לתובע נכות נוירולוגית, ומאידך לתובע יש כיום "נכות משמעותית", יש מקום למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

5.       הנתבעות מתנגדו לבקשה. לטענתן, ד"ר וייץ היה חד משמעי בקביעתו לפיה אין כל קשר בין התופעות מהן סובל התובע לבין התאונה . לטענתן מסקנה זו נתמכת בדו"ח השירות הפסיכולוגי של עירית טירה מיום 6.9.04, אשר לא הוצג בפני המומחה וכן בדו"ח הייעוץ של ד"ר ורדי, מנהל התחנה לילדים נפגע תאונות בבית חולים לוינשטיין ובתשובות ההבהרה הסביר ד"ר ויץ מדוע אין מקום למנוי המבוקש (תשובה ז' מיום 19.5.06).

6.       דיון

            חוק הפיצויים אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהחלטתו אם למנות מומחה רפואי, לבקשת הנפגע, אם לאו. מאידך, כאמור ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פד"י מד (2) 216 שהפך אבן דרך במדיניות בתי המשפט לענין מינוי מומחים רפואיים:

            "על-פי תקנות פיצויים לנפגע תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ד - 1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה".

         [ראה גם רע"א 3497 רזין נ' המגן חב' לביטוח ואח', דינים עליון, נה, 86; ראה גם בר"ע (מחוזי ת"א) כב' השופטת גרסטל 1768/01 פינטו אורית נ' סהר חב' לביטוח בע"מ ואח'  (טרם פורסם)].

7.       מעיון במסמכים הרפואיים עולה, כי התובע סבל מהפרעת שינה, כאבי ראש ועצבנות יתר לאחר התאונה (ראה מסמך מיום 20.1.03 ממרכז שניידר). כך אף צויין במסמך מיום 16.6.03 כי התובע סובל מאיחור התפתחותי וכי נמצא בטיפול במרכז שניידר זאת לאחר התאונה. עוד נקבע כי התובע סובל מעיכוב התפתחותי (ראה דו"ח הערכה פסיכולוגי מעירית אל טירה מיום 6.9.04). בכל אלה קמה לכאורה ראשית הראיה לקיומה האפשרי של נכות בתחום הפסיכיאטרי.

          יחד עם זאת מעיון בחוות דעת ד"ר וייץ כמו גם בתשובות ההבהרה עולה, כי אין מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, הואיל ויש לשייך מצבו הרפואי של התובע עתה, למצב אשר היה כבר קיים עובר לתאונה (ראה תשובות ג', ו', ז').

          אמנם נקבע זה מכבר כי בית המשפט רשאי להיעזר בידע הרפואי של מומחה אשר מינה, על מנת שזה יחווה דעתו בדבר הצורך במינוי מומחים נוספים, אך גם במקרים אלה לא תשמש המלצת המומחה ראשית ראייה לכשעצמה. יחד עם זאת, בית המשפט חייב להשאיר בידיו בכל מקרה את ההחלטה הסופית אם למנות מומחה בשטח רפואי מסויים (ראה: "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", אליעזר ריבלין, עמ' 557 - 559 רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פד"י מד' (2), 216, 219; רע"א 3128/97 עמאר נ' סאמי ואח' תק-על, 97 (2) 78).

8.       למרות הפסיקה הליברלית המובנת כאמור ברע"א 1338/90:

          "אין בדברי (של כב' השופט אור - מ.ש.) כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מנוי כזה דרוש וביהמ"ש לא יהסס לדחות בקשה  למנות מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני ביהמ"ש.

          אולם כשהדברים אינם כה ברורים ייזהר ביהמ"ש לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על מניעת מנוי מומחה כבקשתו"(שם, בעמ' 220).

          בענייננו, משיש בתיעוד הרפואי ראשית ראיה לכאורה לקיומה של נכות פסיכיאטרית, למרות הקביעות הנחרצות של כל הגורמים המטפלים והמאבחנים, כי מקורה עוד עובר לתאונה, הואיל ועסקינן בתביעת קטין לגביו מחייב ביהמ"ש במשנה זהירות ועל מנת שלא לחסום דרכו של התובע להוכחת נזקיו אם אכן נותרו כאלה, אני מוצאת לנכון להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. יחד עם זאת לאור כל המפורט לעיל, אני סבורה כי אין מקום לסטות מהוראות התקנות המורות כי: "התובע יפקיד בבית המשפט פיקדון, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות לפי תקנה 2".