החלטה בתיק א 59675/05

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת הינה חברה הרשומה בישראל ועיסוקה , בין השאר , בהשכרת כלי רכב .

טוענת התובעת ביום 12.9.04 שכר הנתבע רכב מסוג פורד פוקוס ועל פי תנאי ההסכם היה על הנתבע להחזיר את הרכב לתובעת ביום 12.10.04 .

לטענתה הנתבע לא החזיר את הרכב במועד שנקבע כיוון שהרכב  נלקח בידי אדם בשם אלי עמרן ( להלן : "עמרן ") , אשר אינו מורשה נהיגה על פי ההסכם וכי עמרן סירב להחזירו.

לאור סירוב זה , פנתה התובעת לחוקר לצורך איתור הרכב , והרכב אכן אותר והוחזר לה ביום 16.1.05 . 

הנתבע סירב לשלם את מלוא החוב בנימוק כי הרכב לא היה ברשותו , ושילם לה רק סכום בסך 4386 ש"ח . על כן דורשת התובעת את יתרת החוב  בסך  10,872 ש"ח.

כעולה מבקשת הרשות להתגונן, הנתבע הינו מנהל בחברת "לפידים פרוייקטים בע"מ" (להלן: "החברה") העוסקת בין השאר בחקירות . לטענתו, השכיר מהתובעת, בשם החברה שבבעלותו, את הרכב המדובר, ובמסגרת חוזה השכירות הועבר הרכב לרשותה  ולחזקתה של גברת טורדגמן (להלן: "הנהגת המורשת")  וזאת במסגרת ביצוע עבודות החקירה אותה מבצעת החברה .

לטענתו , המהלך תקופת השכירות , העבירה הנהגת המורשת את הרכב לבעלה , מר אלי עמרן (להלן:"אלי") וזאת מבלי לקבל רשות מהחברה או מי מטעמה . אשר על כן פנה הנתבע למשטרת ישראל בבקשה להגיש תלונה , אולם נענה בשלילה זאת מאחר ולטענתו השוטרים בתחנה הודיעו לו כי לא יוכל להגיש תלונה בעניין , אלא רק נציג מחברת ההשכרה , בעלת הרכב.

במכתבו מיום  18.10.04 (מש/1) העלה הנתבע טענה ולפיה קצין הביטחון של התובעת עיכב את ביצוע הגשת התלונה ובכך בעצם גרם להוצאות ולנזקים הנטענים.

הנתבע נחקר  על תצהירו ואומת ע"י ב"כ התובעת בהוראותיו  הברורים של חוזה ההשכרה  בדבר אחריותו  הבלעדית להוצאות ולנזקים שייגרמו לרכב.

דיון

אמנם מצויים אנו בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. ( ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).   

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

בשלב זה, עלינו לזכור כי אין מוטלת על הנתבע החובה, לשכנע את השופט בצדקת דבריו או כי יזכה בעתיד בהליך השיפוטי אלא אך כי גרסתו מציבה "נקודה הגיונית" בה ניתן להיאחז על מנת להפריך את טענות התביעה (ד. בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86).

לאור התחזקות הנטייה שלא לנעול דלתות בפני מתדיינים כבר בשלב מוקדם זה ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת, מן הדין ליתן לנתבע רשות להתגונן ולאפשר דיון בכל טענותיו.

יחד עם זאת,  ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, בהעדר פירוט או במחדל של אי צירוף מלוא המסמכים הרלוונטיים להוכחת גירסת ההגנה (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך  5,000 ש"ח  בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש  בקשה לקבלת פסיקתא מבית המשפט.