החלטה בתיק א 58911/05

בפניי בקשה לסילוק על הסף מטעם צד ג' (להלן המבקשת).

לטענת המבקשת בהיותה חברת הניהול של הנכס, היא אחראית ומחויבת אך ורק בגין צריכת המים של שש קומות המשרדים וכל צריכת המים של 6 המחזיקים בקומת הקרקע אינה קשורה אליה כלל, ומשולמת ע"י המחזיקים בקומת הקרקע בעצמם.

רוב צריכת המים בנכס נובעת מהמחזיקים בקומת הקרקע בנכס וזאת  בגין עיסוקיהם הצורכים מים רבים.

לטענתה, קיימת הפרדה בכל הנוגע לחיובי המים בין קומת הקרקע ל- 6 קומות המשרדים ולמד המים המרכזי של הבניין מחוברים 6 מונים משניים, אחד לכל מחזיק בקומת הקרקע ובנוסף מחוברים 6 מונים נוספים, אחד לכל קומת משרדים בבניין.

המבקשת כחברת הניהול, משלמת את חשבונות המים של 6 מוני המשנה של קומות הבניין והסכמי הניהול עם המחזיקים המסחריים בקומת הקרקע אינם כוללים סעיף זה ומשלמים את חשבונות המים בעצמם כולל המשיבה 1 (התובעת).

המחזיקים בקומת הקרקע, מחזיקים מסחריים וחשבונות המים שלהם גבוהים בהרבה מחשבונות המים של קומות העל, כאשר לבניין אין צריכה משותפת.

ככל הידוע למבקשת, משהצטרפה המשיבה 1, הנותנת שירותי הסעדה, כמחזיקה לבניין ,מונה המים המשני היה קטן מדי ובהתאם חיברה צינור גדול יותר עם מד משני אחר אשר דרכו אמורה הייתה להימדד הצריכה. לכן, בטעות או לא, לא קראה המשיבה 2 (הנתבעת) את המונה החדש ומשום כך גדל הפער בין המונה המרכזי למונים המשניים ונוצרה יתרת מים שלא שולמה.

לטענתה המחלוקות שהתגלעו בין המשיבות אינן מעניינה של המבקשת ואין במסכת העובדות המתוארות ולו עילה אחת היכולה להקים למשיבה 2 סעד כלשהו ממנה.

המשיבה 2 תומכת בטענת משיבה 1 כי אין צריכה משותפת של מים ומשכך לא יכולה להיות כל עילה כלפיה. עם זאת, לטענתה, אם יוחלט שיש צריכה משותפת של מים תחויב המבקשת.

לטענתה,  לא ניתן לטעון טענות עובדתיות סותרות מחד שאין צריכת מים משותפת ומאידך שבמידה ואכן הייתה צריכה משותפת על המבקשת לשאת בה ומשכך נעדרת הודעת המשיבה 2 עילה כלפיה ויש לסלקה על הסף.

לטענת המשיבה 1 אין היא אמורה להיות צד לבקשה לסילוק על הסף, היא אינה צד להודעת צד ג' ומשאירה את ההחלטה לשיקולו של בית המשפט.

לטענתה הבקשה הנכונה בנסיבות הגשת הודעת  צד ג', הינה בקשה למחיקת הודעת צד ג' באם ההודעה אינה עומדת בתנאי תקנה 216  ולא בקשה למחיקת התביעה על הסף לפי תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענתה המשיבה 2 מנסה להרחיב את היריעה ולסבך תביעת השבה שהוגשה כנגדה בגין נטילה שלא כדין של סכום בסך 116,000 ש"ח, בניגוד למוסכם בהוראת קבע ולגרור אותה לבירור עובדתי מקיף לגבי זהות מי שצרך את המים בנכס.

למעשה הודעת צד ג' כנגד המבקשת הינה הודאת בעל דין של המשיבה 2, אשר אינה יודעת מי צרך את המים ובנסיבות אלה עליה להשיב למשיבה 1 את שנטלה ממנה שלא כדין.

לאור הנטען ובהיעדר יריבות עם המבקשת, משאירה את ההחלטה לשקול דעתו של בית המשפט.

לטענת המשיבה 2 יש לדחות את הבקשה.

לטענתה, עניינה של התובענה הוא לתקופה שבין החודשים מאי ויוני 1999 בעוד שהמבקשת מתארת את מצב הדברים בנכס היום. המבקשת אינה מפרידה בין ההתקשרות בינה לבין המשיבה 2 וההתקשרות שבין המבקשת לדיירי הבית.

מפירוט חיובי המים עולה, כי אין בטענת המבקשת על תשלום המים לקומות העליונות בלבד על מה לסמוך וכי נטלה על עצמה את החיוב בצריכת המים המשותפת של הבית מתקופת החיוב השלישית, בשנת 1997 ולשאת בתשלום בגין כמויות המים המהוות את ההפרש בין קריאת מד המים הכללי של הבית המשותף, לבין קריאת מדי המים המשניים המותקנים בנכס.

לטענתה בתקופה הרלוונטית לא היה קיים מד משני תקני וחוקי בנכס המשיבה 1 ועל כן סוגיית קיומה של צריכה משותפת בפועל היא קריטית ולב ליבו של הסכסוך. לטענתה, היחידות היודעות אם בתקופה הרלוונטית הייתה צריכת מים משותפת הן המבקשת והמשיבה 1 ומשום כך הוגשה הודעת צד ג'.