החלטה בתיק א 58805/05

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

המנוחה קרן אור ז"ל, להלן: "המנוחה", בוטחה על ידי הנתבעת בביטוח חיים במסגרת משכנתא ביום 18.6.00.

ביום 2.10.03 נפטרה המנוחה.

עיזבון המנוחה פנה לנתבעת בבקשה לתשלום סכום הביטוח, והנתבעת דחתה את התביעה, ומשכך מונחת התביעה שבפניי.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן. מנימוקים שפורטו בדיון הראשון שהתקיים בפניי, נעתרתי לבקשת בא כוחה של הנתבעת ואפשרתי לב"כ הנתבעת להגיש בר"ל מתוקנת, שאכן הוגשה. המצהיר נחקר על תצהירו והבאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת שתי טענות:

הטענה הראשונה - המנוחה לא גילתה לנתבעת, עובר להצטרפותה לביטוח חיים כי היא סובלת ממחלת ריאות ואסטמה, למרות ששאלה זו הוצגה בפניה במפורש, בעשותה כן פעלה מתוך כוונת מרמה. בכך מבקשת הנתבעת להפנות לסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח ולסעיף 7 הקובע את תוצאות אי הגילוי.

הטענה השנייה - ביטוח החיים הינו ביטוח קבוצתי, ולכן הנתבעת לא הייתה מתקבלת לביטוח לו הייתה הנתבעת מודעת למצב בריאותה, היינו, לו הייתה נתבעת עונה על השאלות באופן נכון. לטענת הנתבעת בביטוח חיים קבוצתי מתקבלים מבוטחים שהצהרתם "נקייה". משמעות הצהרה נקייה הינה כי המבוטח ענה על הצהרת הבריאות והשיב בשלילה לכל השאלות המופיעות בו.

כמו כן נטען כי התובעים אינם רשאים לתבוע, שכן הנתבע מס' 1 אינו מוטב על פי הפוליסה, והנתבע מס' 2 הינו עיזבון שאין בכוחו לתבוע או להיתבע באשר אין בפנינו אישיות משפטית.

הנתבעת טוענת כי טענותיה מהוות הגנה ראויה ולכן יש לקבל את בקשתה.

טענות התובעים:

ביחס לטענה הראשונה - אי הגילוי -

נטען כי הנתבעת לא פרטה כדבעי את טענתה, שכן על פי הוראות חוק חוזה הביטוח, אין די באי גילוי אלא יש להצביע על כוונת מרמה מתוך מודעות בעוד שתצהירו של המצהיר מטעם הנתבעת הינו לקוני וסתמי.

עוד נטען כי המצהיר הפנה לחוות דעת מומחה שלא התייצב לחקירה על תצהירו, בסוף הדיון משך ב"כ הנתבעת את חוות הדעת, ולכן אין המצהיר יכול להעלות טענות בעניינים שברפואה שכן לא ניתן לחקור אותו על כך, והדבר עומד בסתירה להלכות ביהמ"ש.

ב"כ התובעת טען  כי הנתבעת לא העלתה בבקשתה עובדות שיכולות לבסס כוונת מרמה, או מודעות למהותיות אי גילוי המידע ואין אף טענה כי המנוחה הייתה מודעת למהותיות אי הגילוי.

ביחס לטענה השנייה - נטען כי הטענות ברפואה לא הובאו במסגרת הבר"ל, לאחר שחוות דעת החתם הוצאה.

עוד נטען כי הטענה כי מבוטח  בביטוח חיים קבוצתי לא היה מתקבל אלא אם הצהרתו נקייה, אינה נכונה, שכן לא כך נאמר בטופס ההצטרפות ואף לא בחוות דעתו של פרופ' קרסי שהוצאה, שם נאמר מבוטח לא יתקבל רק במקרים של תמותת יתר, דבר שבעניינה של המנוחה אינו ידוע.

ביחס לטענה לעניין זהות התובעים, נטען כי המנוחה בוטחה יחד עם התובע מס' 1 שהוא בעלה, ואשר עליו נופל הנטל לשלם את תשלומי ההלוואה שבגינה הוצא ביטוח החיים.