החלטה בתיק א 58596/04

בפניי בקשת רשות להתגונן, בפני תביעה כספית.

המשיבה הינה תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי) 1981 ,המבקשים חתמו על כתב התחייבות וערבות להחזרת ההלוואה ונטלו מהמשיבה הלוואה צמודה למדד ונושאת ריבית בסכום נומינלי של 180,000 ש"ח.

בבקשת הרשות להתגונן,המבקשים טוענים כי אינם יודעים קרוא וכתוב בשפה העברית כיוון שרוב חייהם התגוררו ברצות הברית. נטען כי כאשר המבקשים חתמו על המסמכים בסניף המשיבה לא הוסבר כלל כי הינם פותחים חשבון עם אמם ובו כולם שותפים לחשבון וערבים לכל פעולה ופעולה שתעשה בו, עוד לא הוסבר להם כי החשבון כולל בחובו את משקעי העבר של הוריהם. המשיבה ידעה כי המבקשים אינם דוברי עברית ולמרות זאת החתימה אותם על המסמכים. נטען כי המשיבה התעלמה מכל השפעה בלתי הוגנת, אשר הייתה להורי המבקשים עליהם, לרבות חתימה על ערבות או פתיחת חשבון, בשל אילוצים נפשיים, במערכת רגשית זו ולכן, המבקשים טוענים, שהבנק יחד עם הורי המבקשים, הפעילו לחץ בלתי הוגן על המבקשים. המבקשים טוענים כי אין כל היגיון בכך שהם יסכימו לפתוח חשבון, בו ינוהל עסקם של הוריהם ולהיות שותפים בו כאשר הרווחים וההפסדים אשר נוחל העסק יהיו אך ורק של ההורים. עוד נטען כי המבקשים מעולם לא קיבלו דיווח על הנעשה בחשבון. נטען עוד כי המשיבה לא טרחה להסביר למשיבים את המסמכים עליהם הם חותמים וכמו כן לא טרחו לציין את משמעות חתימתם והתוצאות שלה. המבקשים טוענים כי המשיבה ידעה את מצב החשבון ואת הקשיים שנמצאים הורי המבקשים ולמרות זאת לא יידעה את המבקשים בכך. המבקשים טוענים כי המשיבה או מי מטעמה הפרו את חובות האמון, חובת הגילוי ולרבות גילוי נאות, נאמנות ותום לב וחובת זהירות, לא הקטינו נזקים ופעלו בניגוד לכל הנחיה פנימית ודין.

מנגד המשיבה טוענת, כי טענתם המרכזית של המבקשים הינה שהם חתמו על המסמכים בהיותם עולים חדשים ולאור אי הבנתם את השפה, נטען כי הטענה לעיל לא תעמוד כיוון שהמבקשים חתמו על המסמכים מתוך אמון בשיקולי הוריהם שביקשו את חתימתם. המשיבה טוענת כי המבקשים מבינים את השפה העברית הם נולדו ארץ,ולמדו בבית ספר יסודי בארץ, עוד נטען על ידי המשיבה כי המבקשים עצמם אנשים בגירים, לא ביקשו להביא נציג מטעמם אשר יקריא להם את ההסכם. נטען עוד כי אין כל הבדל בין המבקשים שנמנעו מלקרוא את המסמכים מיוזמתם הם ומתוך אמון בהוריהם לבין כל אדם אחר שבחר שלא לקרוא את מסמכי הבנק.

דיון-

הלכה פסוקה היא כי, בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ'  133

ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437

ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע  דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

כך נתבע, אשר מבקש רשות להגן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להגן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).

מן הכלל אל הפרט

בדיון שהתקיים ביום ה-17/03/05 המבקשים טענו כי לא הסבירו להם על מה הם חותמים ונציגת המשיבה אמרה למבקשים שישאלו את הוריהם לאחר שביקשו הסבר על המסמכים (פרוטוקול 17/03/05 עמ' 3 שורות 19-23).

המבקשים העלו שאלות רבות לגבי חובות האמון של המשיבה כלפי המבקשים, וטענו כי המשיבה נהגה שלא בתום לב כלפיהם הן באופן החתמתם על המסמכים האמורים והן בחוסר תום הלב כלפיהם, המשיבה מחויבת כלפי המבקשים לקראת כריתתו של חוזה בתום לב הן לפני הכריתה ולאחר הכריתה, המשיבה נהנית מאמון הציבור, המבקשים נתנו את אמונם בהוריהם ולכאורה גם במשיבה מאידך אמון זה אינו עיוור והמשיבה מחויבת באמות מידה מקובלות של בנק סביר, לשאלות אלו לא נמצאה תשובה וטענות רבות אלו גם לא הופרכו ע"י המשיבה הן בסיכומים והן בדיון לעיל.

לטענתם, מי שהחתים אותם ידע שאינם יודעים קרוא וכתוב והיה עליו להסביר להם על מה הם חותמים.

לא שוכנעתי ע"י המשיבה  כי המבקשים לא זכאים להוכיח את טענתם. אם נקנה לטענות המבקשים, את האמינות הלכאורית כנדרש בשלב זה, טענות אלו, אינן אך "סתמיות" ומשכך קיימת בהן הגנה לכאורית בעלת משמעות ויש לתת להם את יומם בניסיון להעמיד הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.

אי לכך, הנני משתמשת בסמכותי על מנת לאפשר למבקשים את יומם בביהמ"ש ולאשר להם את בקשת הרשות להתגונן.

התיק יועבר לניסיון גישור במנ"ת.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

השלמת הליכים מקדמיים על פי תקנה 214 ב1, תוך 14 יום מהיום.

תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום נוספים.

הוכחות וסיכומים בעל פה ביום 1.9.05 בשעה 18:00