החלטה בתיק א 58285/05

זו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הנתבע ביום 14/6/07, ובקשה לביטולו. נשוא התיק הנו חוב בסך נכון להיום של 5,625 ש"ח, בתיק הוצל"פ 0122805998, ושמקורו ב-3 שיקים סחירים, על סך 500 ש"ח כל אחד, משוכים על-ידי הנתבע ושבוטלו על-ידו.

לטענת הנתבע לא קיבל זימון כדין לדיון מיום 14/6/07, התנהלות התובע בתיק הרוויה מחדלים מהותיים ודיוניים, עד כה, מצדיקה קבלת הבקשה, נטען שלנתבע היו בעיות רפואיות קשות במועדים הרלבנטיים ושמנעו טיפול מסודר בעניין. לגופו נטען שהתובע קיבל את השיקים נשוא התביעה מעבריין ונוכל, שעקץ לקוחות רבים כמו הנתבע, שהנתבע נאלץ לשלם עבור השירות בגינו נמסרו השיקים פעם נוספת, ואילו התובע שאוחז כעת בשיקים, לא הוכיח כי גובר על פגם שנפל בחוליה הקודמת.

התובע בתגובתו שהתבקשה סבור שיש לדחות את הבקשה, לטענתו מועד הדיון ביום 14/6/07 נקבע על-פי בקשת דחייה שהגיש הנתבע עצמו, ביחס למועד קודם שנקבע. התובע מביע פליאה כיצד הנתבע, שהנו עורך דין, טוען שלא קיבל החלטה לעניין הדחייה ושעה שהדיון במועד המקורי לא התקיים, ולא התייצב אליו, משמע ידע על הדחייה והמועד הדחוי שנקבע. נטען שהאישורים הרפואיים שצורפו אינם מספקים לעניין כל אורך התקופה הרלבנטית, שהרי הנתבע עצמו מאשר שקיבל את פסק-הדין ביום 19/6/07, ואילו בקשת הביטול הוגשה ביום 14/10/07. כן נטען שלגופו טענות הנתבע מתבססות על הגנה כנגד צד קרוב בלבד, ואינן מלמדות על הגנה ראויה כלפי צד ג' אוחז כשורה, כמו התובע כאן, וזאת נוכח תצהיר עדות התובע שהוגש בתיק.

הנתבע בתשובתו מדגיש כי מעולם לא ביקש לדחות את הדיון ליום 14/6/06, מציין העדר התייחסות לאישור רפואי של ב"כ התובע, ושצורף בקשר להליך קודם בתיק. כן טוען ששיגורו בהצלחה בפקס, כפי שמופיע ברישומים, של המועד הנדחה, לא נעשה לגביו וידוא כנדרש בתקנות ולכן אינו מספק, לא כל שכן בנסיבות כאן, וכאשר מדובר בבעיה רפואית רצינית ביותר, ובאשפוז שתחילתו באירוע לב מחודש מרץ 2007, המשכו בצנתור ב-13/8/07 וימי מנוחה רבים שנדרשו בהמשך לכך.

לאחר עיון בכל החומר שבתיק, הבקשה דנן, תשובה לה ותגובה לתשובה, אני מחליט לדחות את הבקשה.

לא ראיתי שיש להורות במקרה דנן על ביטול מחובת הצדק, ועקב פגם בהמצאה לגבי מועד הדיון לנתבע. הדיון נקבע במעמד הצדדים ביום 26/4/07, ביום 18/4/07 ביקש הנתבע דחיית דיון עקב אירוע בת מצווה של אחייניתו, החלטתי לדחות את הדיון ליום 14/6/07. ההחלטה שוגרה לצדדים בפקס, אין אסמכתא שנעשה וידוא  כנדרש בתקנות, בפועל הדיון המקורי לא התקיים והתובע שהוזמן באותה דרך, התייצב לדיון. לו היה מדובר בדחייה שאינה על-פי בקשת הנתבע, היה מקום לקבוע שחל פגם בזימון בהעדר וידוא כנדרש, ואולם כאן הנתבע הוא שביקש את דחיית הדיון, ושומה עליו שבירר גורל בקשתו, ויש לראותו כיודע את מועד הדיון הנדחה וכמנוע מלטעון לפגמים שקשורים בשיגור ההודעה אליו. נראה לי שבנסיבות כאן ניתן לקבל את הזימון על-פי כלל הידיעה, וחרף פגם פורמאלי אפשרי בזימון, וזאת נוכח דרישת תום הלב, שמשתרעת גם על העלאת טענות מסוג זה מצידו של הנתבע, שביקש את הדחייה, ובקשתו נעתרה.

יצוין גם שהנתבע ביקש ארכה להגשת תצהיר עדות, בקשתו נעתרה והמועד הוארך עד ליום 1/5/07. חרף זאת תצהירי העדות צורפו רק לבקשת הביטול, כאשר בין לבין לא התבקשה ארכה נוספת.

במצב זה יש לבחון הסיבה לאי הופעת הנתבע, ולאיחור בבקשת הביטול, וכן הטענות לגופן. בעניין זה נראה לי כי נוכח האישורים הרפואיים, והפירוט הרב בעניין זה, לרבות נספחי הבקשה, שלנתבע הסבר מספק בעניין וקשור למצבו הרפואי, שהלך והחמיר לאורך התקופה הרלבנטית ממועד הדיון ועד מועד הגשת הבקשה.

משכך, ולו ראיתי סיכויי הגנה טובים לכאורה, היה מקום להורות על ביטול פסק-הדין תוך חיוב הנתבע בהוצאות, יחד עם זאת לא ראיתי מכלל החומר שבפני, ובעיקר תצהירי העדות של שני הצדדים, שקיימים היום בתיק, ולהבדיל מהשלב הדיוני של הבר"ל, כאשר היה קיים רק תצהיר ההתנגדות, ואז ניתנה רשות בכפוף להפקדת ערובה, שהופקדה, שלנתבע הגנה טובה, שיש מקום בגינה לבטל את פסק-הדין שניתן כדין, ולצורך בירורה.

ככלל לא נסתר וגם התובע, לא שולל טענות הגנה אפשריות כנגד הצד הקרוב לנתבע, הנפרע בשיקים נשוא הדיון, במצב זה התובע יכול לזכות בתביעה כצד ג', אוחז כשורה, ובתנאי שיקוימו הדרישות לעניין זה, תקינות השיקים ומתן תמורה בתום לב, ו/או לחילופין מתן ערך לפני  כישלון התמורה / התרמית, שחלה ביחסי הנתבע והנפרע (הלכת גויסקי).

טענות הנתבע בהקשר זה תוקפות בעיקר את חוסר תום לב התובע, חרף המלל הארוך לעניין זה בתצהיר הנתבע, הטענות נעדרות קונקרטיות, ולא ניתן לומר שמבססות תשתית עובדתית מספקת כלשהי, לקביעה שהתובע נטל את השיקים נשוא הדיון בחוסר תום לב, העובדה שהנפרע עקץ רבים לפי הנטען, אינה הופכת את התובע לשותף שלו, ולמעשה כפי שהנתבע נפגע ממעשי הנפרע, עולה לכאורה שהתובע נפגע אף הוא, השאלה היא במקרה כזה על מי צריך ליפול הנזק, על הנתבע, שנאלץ לשלם פעמיים בגין אותו שירות (בהנחה שיחויב בתביעה), או על התובע, שסיפק אשראי למעביר השיקים, ונותר עם יתרת חוב, שמובטחת בין השאר בשיקים. לא ראיתי בתצהיר הנתבע ולמול תצהיר התובע, שיש בסיס לכאורי וקונקרטי לטענת חוסר תום לב בעת הסיחור, שהוא המועד הרלבנטי, לטענה של שיתוף פעולה מצד התובע בתרמית, לטענה של ידיעה ממשית של התובע, בקשר לתרמית מצד הנפרע, לעצימת עיניים בדרגה כה גבוהה, ששוללת תום לב. יתר על כן, מן החומר שבתיק עולה שהנתבע מסר לנפרע 12 שיקים בסוף 10/97, ועל-פי קבלות 136 ו-141 שצירף הנתבע לתצהירו. לפי תצהיר ההתנגדות המקורי סעיף 3, כמחצית מהשיקים נפרעו עד שהתיק הלך והסתבך (סעיף 3 לתצהיר הנתבע מ-6/5/99).

לפי תצהיר התובע השיקים כאן, שזמן פירעונם 1/5/98 ואילך הופקדו ב-12/11/97, ולפי דף חשבון החברה המפקידה שצורף, משמע השיקים הופקדו חודשים לפני ביטולם על-ידי המבקש, ועקב הסתבכות התיק והטיפול אצל הנפרע, מה שמלמד שלמועד הסיחור שנעשה בסמוך למסירת השיקים לנפרע, לא נפל עדיין הפגם הנטען, ותחול בעניין הלכת גויסקי, לפיה משסוחרו השיקים לפני הכישלון/ פגם בין צדדים קודמים, התובע שהנו בגדר אוחז גרידא, גובר, ואינו נזקק אף למעמד של אוחז כשורה.

במצב זה ועפ"י החומר שבפני, למעשה אין לנתבע הגנה כנגד התובע, שהנו צד ג' האוחז בשיקים, הדברים עלו בתצהיר התובע ונספחיו, שקיים כיום בתיק, שהנו קונקרטי ומלמד שבמחלוקת נשוא הדיון, על מי ייפול הנזק שגרם הנפרע, ידו של התובע על התחתונה, ונוכח החזקות והעדיפות שיש בעניין לצד ג', כמו התובע כאן.

נוכח האמור, ולאחר עיון בתצהירים לגופם של שני הצדדים, לא שוכנעתי שיש מקום להורות על ביטול פסק-הדין, אני מורה על דחיית הבקשה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 750 ש"ח, בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז בשבט, תשס"ח (23 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.