החלטה בתיק א 58242/05

1.       רקע עובדתי

          א.      נשוא התביעה נזקי התובעים כתוצאה מתאונה טראגית שאירעה ביום 6.4.04 כאשר בתם בת השלוש, ענת בניסטי ז"ל טיפסה על מעקה המרפסת של חדר הדיור שבדירת מגוריהם ברח' וייסבורג 3 ברחובות (להלן: "הדירה") וכתוצאה מכך נפלה ונהרגה.

          ב.      לטענת המבקשת (הנתבעת) יש לדחות את התביעה על הסף מטעמי התיישנות, ולחילופין בגין היעדר עילה או  יריבות בין הצדדים.

          ג.       המשיבים (התובעים) מבקשים לדחות הבקשה. לטענתם, דין בקשת המבקשת להימחק או להידחות על הסף מחמת אי צירוף תצהיר תמיכה לבקשה וכן בשל אי התיישנותה של התובענה, ולחילופין בשל קיומה של יריבות בין הצדדים וקיומה של עילת תובענה כנגד המבקשת בהיותה אחראית לתקינות הבניין שבתחומה.

2.       הדיון המשפטי בבקשה למחיקה ו/או דחיית התביעה על הסף

          א.      סילוק תובענה על הסף, בין דרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שאינו ננקט כדרך שגרה, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הקיצוני של דחיית התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית לפניה לערכאות (רע"א 1160/04 עירית חולון נ' חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ, דינים עליון, כרך סח, 82).

                   סילוק על הסף של תביעה ובמיוחד דחייתה הוא הליך הננקט בלית ברירה רק כאשר: "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן, לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש" [ע"א 3510/99 ראובן ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה, דינים עליון, כרך ס', 65 וכן י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) 384]. 

                   כל עוד קיימת אפשרות ולו גם קלושה, שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכו התובעים בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.

                   במצב דברים זה, כשבפני ביהמ"ש חלוקות הדעות באשר לאחריות עיריית רחובות בגין התאונה, קבלת הבקשה משמעותה, נעילת הדלתות בפני התובעים ומניעת יומם בביהמ"ש.

                   ומן הכלל אל הפרט:

          ב.      התיישנות התביעה

                   1)       הנתבעת מונה לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות את מועדי הוצאת היתר הבניה ביום 10.9.92 ו/או הוצאת טופס 4 לדירה נשוא התביעה, דהיינו: דצמבר
1993, כאשר היא מסתמכת בטענתה להתיישנות התובענה על סע' 5 (1) לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 לפיו:

                             "התקופה שבה מתיישנת תביעה, שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: 'תקופת ההתיישנות') היא -

                             (1) כשאינו מקרקעין - שבע שנים".

                             ולעניין תחילת מרוץ ההתיישנות כאמור ב סע' 6 לחוק הנ"ל:

                             "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

                             ומאחר והמועדים הנ"ל, לטענת המבקשת, מהווים את יום הולדת עילת התובענה שהוגשה ביום 28.11.05, הרי שחלפו למעלה מ- 7 שנים ואף למעלה מ- 10 שנים ולפיכך יש לדחות את התובענה מחמת התיישנותה.

                   2)       לטענת התובעים, המועד הקובע הוא יום מותה של המנוחה והוא 6.4.04 ממנו טרם חלפו שבע שנים ועד יום הגשת התובענה.