החלטה בתיק א 57648/04

התובעת מכרה לנתבע חלקת מקרקעין, בבעלות משותפת, כפי המפורט בחוזה נספח א' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "החלקה" ו "החוזה" בהתאמה).

התמורה עבור החלקה נקבעה לסכום של -.800,000 $ בתוספת מע"מ כמפורט בסעיף 5(א) לחוזה.

לפי כתב התביעה, שלם הנתבע לתובעת סכומים שונים בסכום כולל של -.796.294 $ ונותר חייב על כן לתובעת את הסך של -.139.294 $, יתרת המחיר המוסכם וסכום זה הוא הסכום הנתבע יחד עם תוספת פיצוי מוסכם בסך של -.80,000 $ בגין הפרתו היסודית של החוזה, כפי שנקבע בסעיף 14.ב. שם.

בתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן, אין התובע מכחיש כי קיימת יתרת חוב לתובעת בגין תמורת מחיר החלקה אם כי לטענתו הוא שילם על חשבון התמורה את הסך של -.801,782 $, היינו סכום העולה בסך של -.5,488 $ על הסכום הנטען על ידי התובעת (סעיף 2.ב לתצהיר הנתבע).

בסיכומי טענותיה מסכימה התובעת כי אכן המחלוקת היחידה לעניין הסכומים ששולמו על ידי הנתבע היא לגבי הסכום הנ"ל, הנובע, כך לפי התובעת, מדרכי חישוב שונים של שערוך הסכומים ששולמו בפועל בשקלים, אולם אם יתברר שאין לנתבע הגנה כנגד התביעה כולה, מוכנה היא למחול על טענותיה לעניין גובה הסכום ששולם ולקבל את דרך חישובו של הנתבע [ סעיף 2(א) סיפא לסיכומי טענות התובעת וסעיף 5 לסיכומים ].

עיקר טענות התובע הן לכך שהוא שלם את הסכומים האמורים בלא שקבל קבלות על התשלומים ובלא שקבל חשבוניות מס בגין אותם סכומים.

טענת התובעת היא שהנתבע לא שילם לה את המע"מ המגיע לה על פי החוזה כפי שהיא כותבת במפורש בסעיף 2(ב) לסיכומיה.

אם הבנתי נכונה את עמדת התובעת, הרי  שלגישתה, התובע שלם לה את הסכום ה"נומינלי" (כ -.800,000 $, פחות או יותר) ללא תשלום המע"מ ומכאן שלגישתה, כל התשלומים ששולמו על ידי הנתבע, חלקם בסכומים חדים, לא כללו מע"מ.

לדוגמא: לפי סעיף ה.3. לתצהיר התובע הוא העביר שתי המחאות תשלום במועד מסוים, אחת על סך של (לפחות, כדבריו, אך אין לכך חשיבות בשלב זה) -.200,000 $ והשנייה בסך של -.250,000 $; לפי תפיסתה של התובעת, על מנת שהתובע יראה כמי ששלם מע"מ, היה עליו לצרף לכל תשלום כאמור שיעור נוסף של 17% מהסכום הנ"ל, כשיעור המע"מ נכון למועדי ביצוע העסקה.

לגישת התובע, כל תשלום ותשלום כולל בחובו תשלום נומינלי + מע"מ ועל התובעת היה ל"חלץ" את המע"מ מתוך כל סכום כאמור ולהעביר לתובע חשבונית מס בהתאם, דבר שלא נעשה על ידיה (שורה שנייה בעמ' 1 לפרוטוקול החקירה הנגדית של הנתבע).

לטעמי הדין הוא עם הנתבע בעניין זה, אם כי הדבר אינו משנה לעניין תוצאת ההחלטה, כפי שלהלן.

לפי סעיף 16(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק מע"מ"), החייב במס בעסקת מכר, הוא המוכר, קרי, במקרה הנדון, התובעת; המוכר רשאי להעביר את הנטל הכלכלי של המס על הקונה, כפי שנעשה בדרך כלל וכפי שנעשה כאן אך חובת הדיווח והתשלום נותרת שלו [ ע"א 738/89 שלמה נתן  נ. אליהו זגורי, פד"י לז4 עמ' 387 (להלן: "פס"ד זגורי"); ראה גם ע"א 2981/92 יעקב כהן ואח' נ. צמד ע.א. בע"מ ואח' פד"י נ2 עמ' 869  והפסיקה הנזכרת שם]; מועד החיוב במס בעיסקת מקרקעין,  אשר  התמורה  בגינה  משולמת  בחלקים,  היא  בעת כל תשלום ותשלום

[ סעיפים 28(א) ו 29(1) לחוק  מע"מ וראה ע"פ 442/81 מכבש ירושלים בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל, פד"י לו4 עמ' 683 ].

על כן, בעת כל תשלום שקבלה התובעת מעת הנתבע, היה עליה לפצלו ולדווח למס ערך מוסף על התשלום כעל סכום הכולל בחובו את המע"מ וכך יש לראותו גם ביחסים שבין הצדדים (ראה "פס"ד זגורי" הנ"ל); התוצאה העולה מכאן היא כמובן שבכל תשלום ששולם על ידי הנתבע לתובעת, כלולה תמורה נומינלית פחותה מסה"כ התשלום, הכולל גם מע"מ.

הקביעות הנ"ל הן למעלה מהצורך; אם רואה התובעת את התשלומים ששילם הנתבע כתשלומים ללא מע"מ ואת הנתבע כמפר את החוזה מכך שהוא לא שילם את המע"מ, או אם רואה היא את התובע כמי שישלם תשלומים נומינליים מופחתים, הכוללים מע"מ, כך או כך נמצא הוא מפר את החוזה בתשלום מופחת.

טענת התובע שלא קיבל  חשבוניות מס מהנתבעת אינה טענה המצדיקה את הפרת החוזה בידיו; יתכן והנתבעת הפרה באי מתן החשבוניות את חובתה החוזית כלפי הנתבע; ייתכן ועוולה כלפיו בנזיקין; הנתבע לא ביטל את החוזה עקב הפרתו ולא היה "זכאי" להפר אותו כתגובת נגד.

מכאן עולות שתי מסקנות: האחת: אין לתובע הגנה כנגד התביעה לאכיפת החוזה, קרי לתשלום יתרת החוב המגיעה לתובעת על פי החוזה.

שנייה: יש לדון בטענת הנתבע כי התובעת הפרה גם היא את החוזה בהפרה המצדיקה את חיובה בתשלום הפיצוי הקבוע מראש, והיא טענת קיזוז הראויה להישמע.

לאור כך, איני רואה צורך להידרש לשאלות של הפחתת הפיצוי הקבוע בחוזה ונראה לי שיש להתיר לנתבע להתגונן גם בעניין זה, שמן הסתם תעלה גם מטעמה של התובעת טענה כאמור באשר לטענת הקיזוז הנוגעת לאותו שיעור פיצוי.