החלטה בתיק א 57420/05

בפני בקשה של הנתבעת 1, לבטול פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה ובהעדר התייצבות, כנגדה.

ביום 9.5.06 התקיים דיון, אליו התייצבו באי כח התובעת והנתבעת 2. הנתבעת 1 לא התייצבה. ב"כ התובעת הצהיר בדיון, כי למרות שהנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, ומאחר שמדובר בנתבעת לא מיוצגת, הוא שוחח עימה בטלפון, אמר לה על הדיון, אמר לה כי עליה להגיש כתב הגנה, וגם אמר לה שאם תתייצב - יתקיים הדיון לגופו. למרות זאת - היא לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה. לפיכך נתתי פסק דין ובו חייבתי את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 1,253 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, חייבתי אותה בתשלום הוצאות משפט (אגרה + שכ"ט עו"ד) בסך 1,069 ש"ח. התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקה.

בבקשתה לביטול פסק דין, שהוגשה ביום 29.6.06, טוענת הנתבעת, שהקדימה לצאת מביתה שבירושלים ביום הדיון, אך נתקעה בפקקים בכניסה לתל אביב, ועל כן הגיעה לבית המשפט באיחור. לטענתה הגיעה לאולם הדיונים בסביבות 8:50, אלא שעל פי פרוטוקול הדיון, הצדדים עדיין טענו בפני בשעה 8:50 ורק לאחר מכן נתתי פסק דין, כך שמן הסתם השעה בה הגיעה הנתבעת 1 (אם הגיעה) - היתה מאוחרת יותר. דבר הופעתה באולם לא נרשם, מכל מקום, בפרוטוקול, ובדרך כלל, אם מגיע צד לאחר שנתתי פסק דין בהעדרו, והוא מודיע על הגעתו, ואם הדבר קורה בטרם חוזרים התיקים למזכירות - אני נוהגת לרשום את ההתייצבות בפרוטוקול. במקרה שבפני לא נרשם דבר.

לטענת הנתבעת, מאחר שאי התייצבותה היה בתום לב ומאחר שיש לה טענות טובות כנגד התביעה - יש לבטל את פסק הדין ולתת לה את יומה בבית המשפט.

התובעת חוזרת על השתלשלות הענינים וטוענת, כי נהגה בנתבעת 1 בהגינות מירבית. לטענתה, מתקבל הרושם שהנתבעת 1 עושה ככל יכלתה להתחמק מתשלום נזקי התובעת, ויש להעדיף במקרה זה את סופיות הדיון.

המבחנים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד ידועים ומוכרים:

ביטול מחובת הצדק : כאשר אין המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, ועל כן לא התגונן, או כשצד מסוים לא זומן לדיון ולכן לא התייצב, פסק הדין שניתן על פי צד אחד - פגום, ויש לבטלו "מחובת הצדק", בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה של אותו צד במשפט (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 282, מהדורה שביעית, 2003).

ברור, כי אין זה המקרה לביטול מחובת הצדק, מאחר שהיה זימון כדין לדיון ומועד הדיון היה ידוע לנתבעת 1.

ביטול על פי שיקול דעת : כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכות הביטול היא סמכות שבשיקול דעת. בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון שתי שאלות: מהי הסיבה לאי התייצבותו של מבקש הביטול, ומהם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (אורי גורן, בספרו הנ"ל, עמוד 281).

במקרה שבפני, נראה לי שכפות המאזניים נוטות בבירור לטובת אי ביטול פסק הדין. ראשית, "פקקים בדרך מירושלים לתל אביב" הם ענין שגרתי, שניתן לצפותו ויש להערך לו בהתאם. שנית, אי ההתייצבות לדיון היה המחדל השני של הנתבעת 1. המחדל הראשון היה אי הגשת כתב הגנה ולמחדל זה לא ניתן כל הסבר. שלישית, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 29.6.06, היינו באיחור של כשלושה שבועות (אמנם ממכתב הלוואי ניתן להבין שעותק קודם נשלח בפקס, אך אין זכר לבקשה מוקדמת יותר בתיק). רביעית - מדובר בתביעה על סך 1,253 ש"ח, ורק ההוצאות בתיק, בלי שפסקתי שכר לעדי התביעה, כבר בשלב זה (בגין הדיון שהיה) מגיע כמעט לסכום זה. אינני מוצאת לנכון לנוכח סכום התביעה, להוסיף ולהכביר הוצאות על מי מהצדדים בענין זה. עיון בכתב ההגנה אינו מוביל אותי למסקנה, שסיכויי ההצלחה של הנתבעת בתיק כה ברורים, עד כי יש בכך כדי לאזן את משקלם של כל הנימוקים שציינתי כנגד ביטול פסק הדין.

לאור כל האמור - אינני נעתרת לבקשה לביטול פסק דין, אך לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום ה' באלול, תשס"ו (29 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

מיכל  ברק-נבו,  שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: