החלטה בתיק א 5681/04

1.         התובע מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 14.11.02.

            התביעה ניתנה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

            על פי החלטה מיום 10.05.05, בהמשך לטענות הנתבעות, פוצל הדיון ותחילה נדונו נסיבות התאונה.

2.         התובע עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה בי.ר.א.ב שירותי נוי (1985) בע"מ כמפנה אשפה, ולטענתו החליק ממדרגת משאית בעת שזו עצרה, ומנועה לא היה כבוי, וכתוצאה מנפילה זו - נחבל (להלן: "התאונה").

            הנתבעת 1 היא חברה לביטוח בע"מ שבה בוטחה המשאית המעורבת לפי הטענה, בתאונה, והנתבעת 2 היא איגוד שהוקם לצורך ביטוח נפגעי רכב (הנתבעת 1 בשיעור 80% והנתבעת 2 - בשיעור 20%).

            הנתבעות לא הכחישו בכתב הגנתן כי התובע הועסק אצל י.ר.א.ב הנ"ל, הכחישו את נסיבות התאונה וטענו כי אלה שונות מגירסת התובע.

            הנתבעות הודו כי אם נסיבות התאונה הן כפי שטוען להן התובע בכתב התביעה - אכן מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד.

3.         מטעם התובע העיד הוא עצמו והגב' יפעת פרץ ממעסיקתו, שהציגה טופס ב.ל. 250 ובו חתימתה.

            מטעם הנתבעות העיד מר נחום משה - נהג המשאית המעורבת.

4.         הנתבעות ביקשו לדחות גירסת התובע לתאונה לפי הסתירות הרבות, המצויות לשיטתן, בין האמור בכתב התביעה לאמור בתצהיר עדותו של התובע, ובין עדותו בבית המשפט, ביקשו לקבוע כי התובע אינו מהימן, וכי התאונה ארעה בנסיבות אחרות, לא כפי טענת התובע, ללא שום קשר עם המשאית נשוא התביעה, אלא כי התובע קפץ ממיכל לפינוי פסולת עליו טיפס (צפרדע) כגרסת העד מטעמן.

5.         אחר שעיינתי בחומר הראיות, בעדויות, בסיכומי הטענות - אני סבורה כי התובע הרים נטל ההוכחה המונח עליו והוכיח את התאונה, כפי גרסתו.

            נכון הוא כי התובע הוא עד בעל עניין, ולפי טענת הנתבעות אין לקחת בשיקול את עדותה של הגב' פרץ החתומה על טופס שניתן לפי הודעה שמסר לה התובע, (ב.ל. 250) ומכאן עדותה היא עדות שמיעה שאינה יכולה לתת, אך אחר שסקרתי את עדותו - מצאתי לקבל גירסתו כמהימנה.

            כידוע - כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין - הכרעה על פיה מחייבת משנה זהירות, וקיומו של טעם אמיתי - תוך מתן אמון מלא ומושלם בה.

            כך נאמר בהוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971: -

            "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

            ...

            (2) העדות היא של בעל דין...

            לא נאמר כי בית המשפט אינו רשאי לפסוק על פי עדות שכזו, וכן נפסק כי אין צורך בסיוע שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - אלא די בחובת הנמקה שיהא בה להסביר מדוע  בית המשפט מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין על אף הבעייתיות בעדות זו.

6.         גם אם עדותה של הגב' פרץ לא יכולה לעמוד, בהיותה עדות שמיעה, הרי אינני יכולה להתעלם מאותו טופס ב.ל. 250 אותו רשמה מפי התובע, כמעט מיד אחר אירוע התאונה ובה נאמר כי התובע נפגע ב-14.11.02 שעה 09:30, כאשר החליק ממדרגה של משאית.