החלטה בתיק א 56324/04

המבקשים חבים לתובע סכום בסך של -.52,000 $, כפי המפורט בהסכמים שצורפו כנספחים א' ו ב' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "החוב").

בתצהיריהם [ עליהם נחקר בהסכמה רק המבקש מס'  1, מר בני גולדשטיין (להלן: "בני") ], אין המבקשים כופרים בחובם לתובע ויאמר עוד כי למרות כל המסופר בתצהירים הנ"ל בדבר הרקע לחוב, הכולל פרשת רכישת מטע באורוגוואי ותשלומי שוחד לפקידי ציבור שם וכן הטעיה מטעמו של התובע ושותפו מר דוד ראוסקי (להלן: "ראוסקי"), לא בוטלו ככל הנראה החוזים שבין התובע לנתבעים, ולרבות ההסכמים יוצרי החוב הנ"ל ואין המבקשים שוללים את זכותו של התובע לחוב.

טענתם של המבקשים היא טענת קיזוז.

על פי המפורט בתצהירים, מסרו התובע וראוסקי למבקשים שיהיה עליהם לשלם שוחד לפקידי ציבור באורוגוואי בסכום של -.500,000 $ על מנת שניתן יהיה לבצע את עיסקת רכישת המטע (סעיפים 7, 9 ו 10 לתצהירו של בני, הקושרים ישירות את התובע לעיסקת השוחד או למצג שהוצג כלפי המבקשים באשר לצורך בתשלומו של השוחד וסכומו).

לצורך כך העבירו המבקשים לראוסקי סכומי כסף, בתשלומים שונים, העולים כדי סך של -.300,000 $, מעבר לסכומים שנדרשו לרכישת המטע (למעשה לרכישת מניות החברה בעלת המטע).

ראוסקי והתובע מכרו למבקשים את זכויותיהם לחלקיהם במטע בשנת 2002 (המכירה היא מכירת מניות אך אין לכך משמעות) ויאמר כי החוב נשוא התביעה הוא יתרת התמורה ממכירה זו.

לאחר מכן, באוגוסט שנת 2004 התברר למבקשים, משיחה עם הצוות שניהל באורוגוואי את המו"מ עבורם, כי תשלומי השוחד לא היו ולא נבראו וכי מעבר לסכומים המפורטים בחוזה הרכישה, שולמו סכומים בסך של -.130,000 $ בלבד, וזאת כשכר טרחתם של חברי צוות המו"מ (סעיפים 31 עד 34 לתצהיר בני).

מכאן טענת המבקשים לכך שהתובע ו/או ראוסקי נטלו מהם סכומים בסך של

-.170,000 $ שיש להם דין קיזוז כלפי תביעת החוב.

טענות אלו ראויות הן למתן רשות להתגונן.

העובדה שאין למבקשים ראיה בכתב לטענות אלו, אם אכן אין להם ראיה כזו, אין לה כל משמעות לעניין טענת הקיזוז, כל עוד לא נסתר האמור בתצהירו של בני; בשלב זה של הדברים, אין בית המשפט נוקט עמדה באשר לשאלה כיצד יוכיחו המבקשים את הגנתם ומה מידת האמון שתינתן לעדותם [ ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113; ע"א 2148/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 ].

שלא כטענת התובע (סעיפים 6, 8, ,11, 13 ו 23 לסיכומי טענותיו), אין זה נכון שתצהירו של בני אינו מייחס לו את קבלת הכספים בפועל יחד עם ראוסקי (ראה למשל סעיפים 29 ו 34 לתצהיר); יחד עם זאת יש די והותר בתצהיר בני על מנת להעמיד עילת תביעה (או עילת  קיזוז) נגד התובע כמי שהשתתף עם ראוסקי במצג כלפי התובעים במרמה או רשלנות ועל כן כמי שחב להם את יתרת הכספים ששולמו על ידיהם כשוחד כביכול.

נכון הוא שהתובע פרש מהעיסקה עוד בשנת 2002 ונכון גם שהמבקשים או מי מהם נפגשו עם חברי צוות המו"מ הנ"ל עוד בשנת 2002 כפי העולה מהמוצג במ/1 ועולה השאלה כיצד זה לא נודע להם באותה עת שלא היה דבר בדרישת השוחד (ראה סעיפים 14, 15 לסיכומי התובע) אולם אין באמור לעיל כדי להשליך אלא על שאלת אמינות הטענה, דבר שלא מהראוי להתייחס אליו עתה, כאמור לעיל.

אני מקבל את הבקשה ומתיר למבקשים להתגונן בטענות הנ"ל.

לא מצאתי לנכון להתייחס לטענה בדבר היות טענת הקיזוז "עילה בת עוולה" היות וגם ב"כ התובע הטוען לכך, מציין בצדק את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הממתנים את תוצאתה של העוולה; הדיון בהוראות אלה תלוי בנסיבות שיש להוכיחן או להתייחס אליהן בשלב הבאת הראיות.

המבקשים אשר הגישו לבית המשפט סיכומי תשובה ללא רשות ישלמו לאוצר המדינה סכום של -.1,000 ש"ח וזאת בתוך 20 יום מעת מסירת החלטה זו לידי בא כוחם.

מתן הרשות להתגונן תלוי בביצוע התשלום האמור לעיל.

התיק יקבע לקדם משפט על ידי המנ"ת.

ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.