החלטה בתיק א 55100/07

החלטה - נתבעים 1,2

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התביעה הינה תביעה כספית לתשלום הסכום של 423,367 ש"ח, יתרת החובה של הנתבעת מס' 1 בחשבון הבנק שלה. הנתבע מס' 2 ערב לחלק מהסכום והוא  נתבע על פי כתב התביעה על הסכום של 223,492 ש"ח מתוך הסכום הנ"ל.

המצהירה/הנתבעת מס' 1 נחקרה על תצהירה ובאי כוח הצדדים סיכמו בעל פה והחלטתי זו ניתנת לאחר שמיעת הצדדים.

הנתבע מס' 2 נכח בדיון אך לא הגיש תצהיר לבר"ל שהוגש אף בשמו.

עוד יש לציין כי הדיון התקיים ביום 27.1.08, ובאותו היום הוגשה בקשה לגילוי מסמכים אשר נדונה במסגרת הדיון והחלטתי זו תתייחס גם לבקשה זו.

לאחר הדיון הוגשה לביהמ"ש הודעה על ידי הנתבעים 1 ו-2 בעצמם בה ביקשו לצרף מסמכים לבר"ל.

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי התובע החליט להעמיד את יתרות החובה בחשבון לפירעון מידי שלא כדין, וזאת למרות שבעבר התנהל כלפי הנתבעת בגמישות על אף חריגות ממסגרת האשראי.

הנתבעים טוענים כי התובע בטעות הפקיד סך של 36,000 ש"ח בחשבונה של הנתבעת מס' 1, (להלן: "הנתבעת"), וכי לאחר שהתגלתה הטעות לא נתן בידי הנתבעת שהות על מנת להתארגן להחזרת הכספים ואף לא די זמן כדי לבדוק אם אכן המדובר בטעות.

על פי הטענה הוסכם בין הנתבעת לבין פקידת התובע כי במהלך אותו היום בו התגלתה הטעות תפקיד הנתבעת לחשבונה סך של 11,000 ש"ח והיתרה בהמשך, ואכן באותו היום הופקד הסכום האמור.

הנתבעת טוענת, כי התובע, שלא כדין, סרב לכבד שיקים בחשבונה עד להגבלת החשבון.

הנתבעת טוענת כי ביקשה דפי חשבון וסורבה שלא כדין, והתובע התנה המצאת מסמכי החשבון בתשלום מופקע של 30 ש"ח לעמוד.

הנתבעת טוענת, כי התובע העביר מתוך כספים שהיו מופקדים בחשבונה הפרטי לטובת החשבון העסקי, בעוד שלו היה עושה כן קודם לכן, החשבון לא היה מוגבל.

הנתבעת טוענת, כי התובע מחייב אותה פעמיים, פעם אחת בגין העמדת הלוואה לפירעון מידי ופעם אחת בגין יתרת החובה שנוצרה בחשבון בגין עמדת אותה הלוואה לפירעון.

הנתבעת טוענת כי התובע לא היה רשאי להעמיד את יתרת ההלוואות לפירעון מידי שכן ההלוואות נפרעו כסדרן בחשבונה.

הנתבעת עותרת לקזז את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות התובע בגין השקעותיה בנכסים וקריסת העסק שניהלה.

הנתבעת טוענת כי הנתבע מס' 3 הינו ערב יחיד.

לפיכך, עותרים הנתבעים להורות על מתן רשות להתגונן.

טענות התובע: