החלטה בתיק א 54839/03

כללי:

בפני בקשה לביטול פסק דין.

פסק הדין ניתן בישיבת יום 2.2.05 בהעדר התייצבות הנתבעים, והמבקש שהוא הנתבע 2 בכלל זה.

נסיבות מתן פסק הדין היו, כי ב"כ התובעת התייצבה בישיבת יום 2.2.05, המתינה כמחצית השעה ונטלה פסק דין.

יצוין, כי מועדה של ישיבת  יום 2.2.05 נקבע בנוכחות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 6.9.04. הנתבע 2 / מבקש נכח באותה ישיבה וכן נכח שם גם ד"ר לב אברי מנכ"ל הנתבעת 1. ברי איפוא, כי מועדה של ישיבת יום 2.2.05 היה  ידוע למבקש.

הבקשה:

הבקשה לביטול פסק הדין מיום 2.2.05  הוגשה ביום 4.1.06.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר. העובדות מפורטות בבקשה.

למעלה מן הצורך, עיינתי בבקשה גופה.

המבקש טוען, כי לא קיבל את כתב התביעה במועד ולא נמסרו לו הודעות בנוגע לההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

טענה זו תמוהה, נוכח נוכחותו של המבקש בישיבת יום 6.9.04, שם נקבע הדיון ליום 2.2.05.

המבקש טוען עוד, כי על קיומו של פסק הדין נגדו נודע לו רק ביום 31.10.05 באמצעות צו עיקול שקיבל מבנק דיסקונט במסגרת תיק הוצל"פ.

צו העיקול האמור צורף כנספח א' לבקשה.

על פי תקנה 214 לתסד"א תשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, הינו תוך 30 יום מיום שנודע למבקש אודות פסק הדין.

לפיכך, היה על המבקש אפילו לגירסתו, להגיש את הבקשה לכל המאוחר ביום 1.12.05, דהיינו תוך 30 יום מיום 31.10.05.

הבקשה הוגשה באיחור של 34 יום, רק ביום 4.1.06.

עניין זה עומד למבקש לרועץ בסוגיית הארכת המועד.

אשר לנימוקי הבקשה, הצלחה בהגנה לגופה, המבקש מגולל סיפור עצוב של אב שנטש אותו, חזר אליו שהתבגר, וחידש את הקשר תוך שהוא מציע למבקש לעבוד אצלו במרפאת השיניים שלו.

המבקש טוען כי אביו רימה אותו (בסעיף 9.13 לבקשה) והוא מוסיף : " כפי שהוא עשה לאימו התגרש ממנה ועזב אותה עם חובות של מעל למליון ש"ח וכן כפי שעשה זאת לזוגתו...." וכו'.