החלטה בתיק א 54509/05

1.         בפניי בקשה של הנתבע כי אפסול את עצמי מניהולו של התיק. הבקשה הוגשה ביום 22.3.2007 אך הובאה בפניי רק ביום 12.4.2007. ביסוד הבקשה עומדת טענתו של הנתבע כי בית המשפט בהחלטתו מיום 14.2.2007, המשיל אותו לקציני סדום, ומכאן שבית המשפט גיבש נגדו דעה מוקדמת וקיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט.

דין הבקשה להדחות.

2.         עסקינן בתביעה כספית שהגיש עו"ד שמעון גוטפריד ז"ל נגד שותפו לשעבר, הוא הנתבע, בגין שכר טרחה ששולם לנתבע על ידי לקוח מסויים של השותפות. לאחר הגשת התביעה נפטר עו"ד גוטפריד ז"ל, ואלמנתו, התובעת הנוכחית, באה בנעליו.

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של עו"ד יורם וסרצוג, שותפו של המנוח. הנתבע הגיש בקשה למחיקת הסעיפים המהותיים מתצהירו של עו"ד וסרצוג, בנימוק שעו"ד וסרצוג לא נפגש מעולם עם הנתבע ולא שוחח עימו אף פעם בענין שכר הטרחה המגיע מאותו לקוח. כמו כן נטען כי עו"ד וסרצוג לא היה שותף למערכת היחסים בין המנוח לבין הנתבע וגם לא היה שותף להליך הבוררות שהתנהלה בין המנוח לבין הנתבע. על כן, כך טען הנתבע, אין ולא יכולה להיות לו כל ידיעה אישית משל עצמו בכל העניינים הקשורים למחלוקת נשוא התביעה הנוכחית.

ביום 14.2.2007 נדחתה הבקשה ברובה המכריע. בס' 15 להחלטה נאמר:

"בשולי הדברים אציין כי הרושם המתקבל מקריאת הבקשה הוא שהנתבע מבקש למעשה למנוע מהתובעת את האפשרות להוכיח את תביעתה, רק משום שהתובע המקורי נפטר. לשיטתו של הנתבע, איש לא יוכל להעיד לטובתה של התובעת, רק משום שהתובע המקורי, שניהל ישירות את המגעים מול הנתבע, נפטר. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת בתחושת הצדק, משום שאם אכן הנתבע חייב כסף למנוח, דבר שיש לברר לגופו של ענין, פטירתו של המנוח אינה מוחקת חוב זה. נזכיר בהקשר זה את דברי התוכחה שמתח הנביא ישעיה על מי שכינה "קציני סדום" על ש" יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" ( ישעיה א', כ"ב), ועל שלא קיימו את המצווה " למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה." ( שם , פסוק י"ז).

זאת ועוד, גם לגופו של ענין, כפי שפורט לעיל, תוצאה כזו גם אינה מחוייבת המציאות."

3.         הנתבע טוען כי ההחלטה ממשילה אותו לקציני סדום. טענה זו, אין בה כל ממש. כידוע, דברי התוכחה של הנביא ישעיה כוונו אל השופטים בני דורו, על שנהגו כקציני סדום, ולא אל בעלי הדין עצמם. בהתאם לכך, גם הדברים שנאמרו בהחלטתי מתייחסים לציווי המוסרי המוטל על השופט לאפשר משפט צדק לאלמנות וליתומים, ולא לנהוג כפי שנהגו קציני סדום. ברור בעליל כי אין בהחלטה זו כל אמירה כי הנתבע הוא שנוהג כקציני סדום, לא היתה כל כוונה להשוות את הנתבע לקציני סדום ואין לפרש את הדברים באופן שמפרש אותם הנתבע. הנתבע קורא לתוך ההחלטה דברי פרשנות שניתנו על ידי גדולי ההלכה לדברי הנביא ישעיה, אך אין מקום לייחס לבית המשפט דברים שלא נאמרו על ידו, על יסוד פרשנות הלכתית שכלל לא נזקק לה. הנתבע מגדיל עשות ואף מצטט בבקשתו פסוקים נוספים מדברי הנביא ישעיה, למרות שאלה כלל לא הובאו בגוף ההחלטה, ועל יסוד פסוקים אלה הוא מבקש לייחס לבית המשפט קיומה של דעה מוקדמת נגדו.

4.         גם הטענה לפיה בית המשפט גיבש דעה מוקדמת נגד הנתבע אינה מבוססת. באותו חלק של ההחלטה עליו מלין הנתבע, נאמר מפורשות כי יש לברר לגופו של ענין האם אכן הנתבע חייב כסף למנוח, קרי, לעו"ד שמעון גוטפריד, בעלה של התובעת. ברי איפוא כי אין ולא היתה לבית המשפט כל דעה מוקדמת לגופו של הסכסוך, שטרם נתברר, והא ראיה, הנתבע אף קיבל רשות להתגונן מפני התביעה.

5.         הנתבע מלין באופן סתמי על החלטות קודמות בתיק שניתנו כביכול בשנת 2005 והמעידות לדעתו על משוא פנים של בית המשפט, אך לא ברור על אילו החלטות הוא מלין (הדיון  הראשון בתיק התנהל בשנת 2006), וכיצד עולה מתוכן קיומו של משוא פנים. הנתבע מלין גם על החלטה שניתנה בתיק משפטי אחר בו היה מעורב (ס' 15 לבקשה), אלא שפרטיו של תיק זה כלל לא צויינו בבקשה ולא ברור על מה בדיוק מלין הנתבע.

6.         יש להצטער על הדברים הקשים והלא ראויים שנכללו בבקשתו של הנתבע, דוגמת האמור בס' 12 סיפא, ס' 13 רישא וס' 14 רישא לבקשה. גם בבקשת פסלות ראוי להתבטא בדרך ארץ כלפי בית המשפט.

7.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

8.         המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ז (15 באפריל 2007) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: