החלטה בתיק א 54431/06

מונחת בפני בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

העובדות בקצרה

.

מדובר בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת כנטען בתאונת דרכים שאירעה בתאריך  2.5.95

ביום 8.4.02 הגישה התובעת תביעת נזקי גוף בגין התאונה דנן, הווה אומר בחלוף 6 שנים ו-11 חודשים ממועד התאונה .

ביום 19.10.04 נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש מאת התובעת .

ביום 21.9.06 הוגשה התביעה דנן בגין התאונה האמורה לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח  ולאחר שבקשתה של התובעת לחדש את ההליכים נעתרה.

לכאורה, תקופת ההתיישנות חלפה ועל כן עותרים הנתבעים 2 ו-3 (להלן:"הנתבעים") לדחיית התביעה.

המחלוקת בין הצדדים הינה האם מתקיים בעניינו חריג המאריך תקופת ההתיישנות.

ב"כ התובעת טוען כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר,  מהטעמים כדלקמן:

 היות והתובעת והנתבע 1 נישאו זה לזו בטרם חלפו 7 שנים מיום התאונה מתקיים בעניינם החריג הקבוע בסעיף 13 לחוק ההתיישנות .ומאחר וחבותם  של הנתבעים 2 ו-3 נגזרת מחבותו של הנתבע 1, הרי שגם התביעה כנגדם טרם התיישנה.

הואיל ונודע לתובעת  על מחיקת התביעה המקורית מחוסר מעש רק בשנת 2006 הרי שהתביעה החדשה הוגשה בטרם חלפה שנה ולכן חלים החריגים הקבועים בסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות.

במסגרת משא ומתן שהתנהל בין התובעת לנתבעים, הודיעו הנתבעים לתובעת ביום 18.7.02 כי הם מוכנים לסלק את התביעה בסך 33,000 ש"ח ואף המציאו לתובעת שטר פיטורין. התובעת סבורה כי בכך הודו הנתבעים בקיום זכות התובעת כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום זה.

עוד נטען כי אין להיזקק לטענת התיישנות מאחר ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה ואף נטענה בחוסר תום לב.

לתגובה ניתנה תשובת הנתבעים.

דיון 

מעיון במסמכים שצורפו לתגובת התובעת עולה כי במסגרת המשא ומתן שנוהל בין התובעת לנתבעים ביום 18.7.02 הודיעו האחרונים לתובעת כי הם מוכנים לסלק את התביעה ואף המציאו לב"כ התובעת שטר פיטורין והסכם שצורפו לתגובה.

ס' 9 לח' ההתיישנות קובע כדלקמן:

" הודה הנתבע, בכתב או בפני ביהמ"ש, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות  מיום ההודאה, ומעשה שיש בו מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה ".