החלטה בתיק א 54431/05

בפניי בקשה לדחיית התביעה על סף.

התביעה הינה תביעה לתשלום יתרת חוב שנותר לאחר מכירת נכס ממושכן.

התובע פנה להליכי מימוש במסגרת תיק הוצל"פ, לאחר מכירת הנכס והעברת התמורה לתובע נותרה בספריו יתרת חוב אותה הוא מבקש כעת לחייב את הנתבעים.

הנתבעים עתרו להורות על סילוקה של התביעה על אתר הואיל ובמסגרת ההליכים שנוהלו בפני ראש ההוצל"פ ביקשו לבצע מכר עצמי של הנכס, כפי זכותם, ולטענתם התובע מנע זאת.

לטענת הנתבעים הואיל וכך, ורק לאחר התערבות ראש ההוצל"פ נמכר הנכס, אלא שהעסקה הראשונה סוכלה לאור התנהלות התובע, ומשכן יתרת החוב נוצרה עקב מחדלי התובע.

המחלוקת שבפניי הינה ביחס לפרשנות הנכונה של סעיף 81ב1 סעיף קטן 3 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967  הקובע:

"(3) החייב רשאי להודיע לראש ההוצאה לפועל, בתוך 20 ימים מיום המצאת האזהרה כאמור בסעיף 7, על רצונו למכור בעצמו את דירת המגורים, לצורך פירעון מלוא חוב ההלוואה; הודיע החייב כאמור, יורה ראש ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי ביצוע המשכנתה לתקופה של 90 ימים מיום קבלת ההודעה, ובלבד שהחייב הבטיח את פירעון מלוא חוב ההלוואה; מהתמורה שתתקבל בעד המכירה, לפי הוראות ראש ההוצאה לפועל; לא תימכר דירת מגורים לפי פסקה זו אלא לאחר שראש ההוצאה לפועל אישר את המכירה;"

התובע טוען כי על פי האמור בסעיף תנאי למכר עצמי הינו הבטחת תשלום מלוא ההלוואה.

הנתבעים טוענים כי פרשנות זו מרוקנת מתוכן את הוראותיו של הסעיף, המאפשר לחייב בהליכי הוצל"פ שננקטים כנגדו הליכי מימוש משכון לבצע מכר עצמי.

שני אינטרסים מתנגשים בשאלה שבפניי.

מצד אחד, החייב המבקש לבצע מכירה של נכס באופן שיקטין את הוצאותיו.

מצד שני, הבנק המבקש כי מחיר הנכס שיקבע בהסכם המכר יהיה אמיתי, ולא יעשה ניסיון להברחת נכסים.

התובע טוען כי החייב בהליכי הוצל"פ רשאי, על פי הסעיף , למכור באופן עצמי את הנכס רק במקרים שבהם משולמת מלוא ההלוואה. במקרים אחרים החייב אינו זכאי לבצע את מכירת הנכס באופן עצמי.

מטרת החוק הינה לאזן בין זכויותיהם של הזוכה והחייב, מחד ולאפשר מכר עצמי כך שההוצאות יופחתו, והמחיר יוקסם, ומאידך למנוע מעשה נוכלות, הברחת נכסים ומכירת הנכס במחיר מופחת.

מה קורה כאשר מחיר הנכס נמוך מההלוואה?

למרבה הצער, ואנו רואים זאת באופן תדיר לאור ירידת מחירי נכסי המקרקעין מחד והעובדה כי בעבר נתנו הבנקים למשכנתאות הלוואות בגובה של 90% מערך הנכס, מצבים רבים בהם גם לאחר מכירת הנכס במסגרת הליכי הוצל"פ על ידי הבנק אין במחיר הנכס כדי להוביל לכיסוי מלוא ההלוואה.

האם במקרה כזה, כאשר ברי לכולי עלמא שמכירתו של הנכס לא תוביל לכיסוי מלוא החוב, גם אם יימכר על ידי הבנק בעצמו, זכות החייב למכר עצמי פוקעת? האם במצב הדרך היחידה העומדת בפני החייב הינה כי הנכס יימכר על ידי כונס הנכסים באופן שהוצאותיו יגדלו בצורה משמעותית, והוראותיו של סעיף 81ב1(3) לחוד ההוצל"פ אינן חלות?

דומני כי לא לכך כיוון המחוקק.

כוונת הסעיף לא הייתה כי במקרים שבהם אין מחלוקת ביחס לאמיתות מחיר המכירה, אין מחלוקת ואין כל טענה כי החייב מבצע מכירה במחיר הנמוך משווי הנכס, כאשר לא קיים חשד למעשה קנוניה או הברחת נכסים או לרישום פיקטיבי של מחיר הנכס, אזי הזוכה, יהא רשאי לסרב לבצע מכר עצמי, ויתנה את המכר העצמי בסילוק כל ההלוואה כולה.