החלטה בתיק א 54242/05

1.      לפניי בקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

2.      עניינה של התביעה דנן הינה הבטחות שלטוניות שניתנו על-ידי המבקשת והמשיבה הפורמלית ופעולות רשלניות, לכאורה, מצדן, בעת ביצוע עבודות להרחבת כביש 4 והקמתו של מחלף מסובים-חיריה.

3.       המבקשת הינה חליפתה של המשיבה הפורמלית, אשר פעלה כיחידת סמך במשרד התחבורה. המבקשת, אשר הוקמה על-פי החלטת ממשלה במקביל לסגירת המשיבה הפורמלית, הינה רשות מוסמכת לענין תפיסת חזקה במקרקעין לצורך ביצוע עבודות סלילה של דרכים מכוח הוראות סעיף 4 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, וכן הינה הגוף המוסמך מטעמה של ממשלת ישראל לפעול בענין תכנון וביצוע של דרכים מכוח הוראות סעיף 119ב ו-261(ד) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.  

4.      בכתב התביעה טוען המשיב לנזקים שנגרמו לו בשל הפקעת שטחיו ואף בשל הנזקים שנגרמו עקב העבודות בשטחים המופקעים - העדר גישה לשטחים החקלאים, ניתוק קו מים, היעלמות קוצב מים ושסתום אל חוזר וכן שעון מים, והפסד עקב אי יכולת עיבוד השטחים הנותרים.

5.      המשיב טוען, כי פנה למבקשת ולמשיבה הפורמלית לתיקון הנזקים בגין ביצוע העבודות. הללו הבטיחו במספר שיחות טלפון, התכתבויות, פרטיכלים ופגישות שהתקיימו בין הצדדים לתקן את הנזקים, אך הבטחותיהן החוזרות ונשנות לא קוימו והסכמות הצדדים טרם מומשו.

6.      המשיב עותר להוצאת צו עשה שיחייב את המבקשת והמשיבה הפורמלית ו/או מי מהן לקיים את ההבטחות שנטלו על עצמן כרשות שלטונית, להביא ולהכשיר את דרך הגישה כפי שהתחייבו בפגישה שנערכה בין הצדדים, ולחלופין, להסדיר דרך גישה אחרת, כמתחייב בפרוטוקול ההפקעה. בנוסף לכך, להורות להן להסדיר צנרת ואספקת מים שוטפת לחלקה, ולתקן את הנזקים שגרמו לצנרת המים, לשסתום המים והקוצב, שכפי שהתחייבו בפרוטוקול הפגישה בין הצדדים.

7.      לטענת המבקשת, מעיון בכתב התביעה, ובשים לב למיהותה של המבקשת, עולה, כי המדובר הלקוח מן המשפט המנהלי.

לפי הטענה, הסכסוך נוגע לפעולות תפיסת חזקה במקרקעין וביצוע עבודות סלילת כביש מס' 4 באזור מחלף "מסובים" על-ידי הרשויות אשר הוסמכו לכך כדין על-ידי מדינת ישראל, והסמכות העניינית לדון בסכסוך בין הפרט לבין הגורמים הציבוריים, בין היתר, בכל הנוגע לאכיפתה של הבטחה שלטונית, נתון לאחת הערכאות המוסמכות לדון בסכסוכים כאמור: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מכוח סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, או בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, וסעיף 10(א) לתוספת הראשונה שבו.

8.      המשיב טוען, כי אין התביעה עוסקת בתקיפה של פעולה מנהלית שביצעו המבקשת והמשיבה הפורמלית, בכובען השלטוני, קרי על דבר ההפקעה או על תוכנית המתאר שהובילה לפעולת ההפקעה, אלא בנזקים שנגרמו למשיב עקב פעילויותן הרשלנית. לטענת המשיב, מצויים הסעדים להם עתר בסמכותו של בית משפט זה מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

דיון

9.      מן המפורסמות הוא, כי המבחן הנקוט בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד,   ולפיו נקבעת הסמכות על-פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, 12). זאת, להבדיל מן הסעד המוענק בסוף ההליך (ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד  אגבאריה ו-2 אח', תק-על 2003(2), 1478, עמ' 1480; ע"א 4796/95 איברהים חסין אלעוברה נ' איברהים עלי אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 679; ע"א 472/83 ניצה אריאלי נ' זלמן אריאלי, פ"ד מא(3) 200, 208; ע"א 27/77 יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי, פ"ד לא(3) 561, 570).

10.  ההלכה בהליך האזרחי היא שהסמכות נקבעת לפי תביעת התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך. המפתח לבחינת הסמכות העניינית מצוי בכתב בית דין אשר פתח את ההליך (בש"א (באר-שבע) 3874/03 עיריית אשדוד נ' אס. פי. פרסומים, תק-מח 2003(3), 8797).

11.  בתביעה דנן מבקש המשיב ליתן צו עשה שיחייב את המבקשת והמשיבה הפורמלית לנקוט בפעולה ולתקן את הנזקים בהתאם להסכמות שהוגשו בין הצדדים בפגישות שנערכו ביניהם. חשוב להוסיף, כי המשיב אינו עותר בשלב זה לפיצוי כספי, אלא מבקש לפצל סעדיו באופן שתביעת הנזקים הכספיים תיעשה בנפרד לאחר שיתוקנו הליקויים ויובהרו מהות והיקף הנזקים בשלמותם.

12.  סמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעות המוגשות לפניו קבועה בסעיף 51 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק בתי המשפט"). סברתי שהסעדים בתביעה שלפניי אינו נופלים בגדר אי אלו מחלופות סעיף החוק האמור, וממילא לא נטען אחרת על-ידי המשיב.

13.  לדידו של המשיב, מקור הסמכות לדון בתביעה הינו סעיף 75 לחוק בתי המשפט, הקובע, כי: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

14.  חרף הנטען, סבורה אני, כי אין מקום להחיל את הוראת סעיף 75 הנ"ל על ענייננו, באשר אין מדובר ב"ענין אזרחי". המבקשת הינה גוף הממלא תפקיד ציבורי על-פי דין ונתבעת בשל ביצוע עבודות אשר נעשו על-פי סמכויות שבדין, ומהאמור בכתב התביעה התרשמתי, כי מבחינה מהותית עסקינן בסכסוך אשר מצוי בעיקרו בתוך תחומי המשפט המנהלי.

15.  הואיל והסעד העיקרי הנתבע הינו הוצאת צו עשה לאכיפת הבטחה שלטונית, והואיל והסמכות לתיתו אינה מוקנית לבית משפט השלום, הרי שדין הבקשה להתקבל, לפי שסברתי כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

התוצאה

16.  לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.