החלטה בתיק א 53080/03

בפניי בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בעדר הופעת המבקשים מיום 14.11.05.

טענות המבקשים

ביום 04.06.04 ניתן פסק דין כנגד המבקש 1 על סך של 5,635 ש"ח בהעדר הגנה ומבלי שמבקש 1 ידע על קיום התביעה ועל מתן פסק הדין.

ביום 22.12.04 התקיים דיון בבש"א 184168/04. בדיון חזר מבקש 1 על טענותיו לפיהן, מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה ואת פסק הדין וכי לכתובת בו הוא מתגורר קרי, מוהליבר 8/2 בבת ים,לא נשלח כתבי בי דין או פסק הדין.

על פי ההחלטה שניתנה ביום 22.12.04 קבע בית המשפט, כי טענתו זו של מבקש 1 לא נסתרה וכי הוא מתגורר בכתובת זו מיום 25.11.00 ועל כן, הוא מאפשר למבקש 1 להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום.

לאחר שהגישו המבקשים בקשת רשות להתגונן, התקיים דיון ביום 07.06.05, בו הצהירה מבקשת 2 על כתובתה ובו בקשה מבית המשפט שתינתן לה הרשות להתגונן.

היות ומבקש 1 היה בדרכו לבית המשפט, הסכימו הצדדים שתצהיר מבקשת 2 ייחשב כתצהיר של שני המבקשים.

לאחר חקירת מבקשת 2 על תצהירה הודיע בית המשפט, כי ההחלטה (באם תיתן רשות להתגונן) תשלח לצדדים בדואר.

המבקשים טוענים, כי ההחלטה בעניין הרשות להתגונן מעולם לא הגיעה לידי הצדדים. יתרה מכך, לאחר שבפני בית המשפט ובפני המשיבה היו ידועים כתובותיהם של המבקשים, המשיכה המשיבה לשלוח לכתובות שגויות.

קרי, את ההחלטה אשר ניתנה ביום 14.06.05 בהעדר צדדים, אשר נותנת למבקשים רשות להתגונן ואשר קובעת את סדרי הדין, קרי, הגשת תצהירי עדות ראשית, מעולם לא הגיעה לידי המבקשים.

רק ביום 07.10.05 או בסמוך לכך, קבלו המבקשים מידי ב"כ המשיבה את תצהירי עדות הראשית מטעמם וזאת, מבלי לדעת במה דברים אמורים.

המבקשים מציינים, כי לא היו מיוצגים ולאור העובדה כי לא קיבלו לידיהם את החלטת בית המשפט, לא ידעו במה דברים אמורים.

ביום 14.11.05 התקיים דיון אשר המבקשים לא ידעו על קיומו, כיוון שההזמנות נשלחו למען אשר אינם מתגוררים בו.

הלכה פסוקה היא, ששתיים הן העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

המבקשים מעולם לא ידעו על קיומו של הדיון, שכן אישור המסירה הוחזר למשיבה.

עד ליום מתן  החלטה זו לא נתקבלה כל תגובה מצד המשיבה.

דיון

הלכה היא, כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה ... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה".