החלטה בתיק א 52970/03

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקש למתן רשות להתגונן, וזאת בהמשך לתביעת המשיב אשר הוגשה כנגדו במסגרת תיק זה בגין סך של 37,407 ש"ח.

המשיב תבע את המבקש בגין הסכום הנ"ל, כאשר נטען בכתב התביעה כי המבקש התחייב לרכוש ממנו סחורה בסך של 38,508.41 ש"ח ובעקבות זאת נותר חוב ע"ס 37,407.61 ש"ח.

התובע צירף לכתב התביעה חשבונית מס מיום 27/2/03 אשר מצביעה על יתרת חוב למשיב בסך של 37,635.66 ש"ח. מעבר לכך לא צורפו מסמכים נוספים.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו ובו הצהיר כדלקמן:

1.      ביום 14/4/03 הגיש המבקש יחד עם שותפו בשותפות ג'י. אס. אי. שיווק וסחר, תביעה כספית בסך של 186,000 ש"ח, בין השאר, כנגד המשיב.

2.       התביעה נשוא בקשה זו הוגשה כמשקל נגד לתביעה הנ"ל.

3.      המשיב אינו זכאי לכספים שתבע מאחר ועל פי ההסכם הכספים היו אמורים להיות משולמים ישירות ליצרן ולא למשיב. כל שהמשיב היה זכאי לו היתה עמלה שאותה היה אמור לקבל מהיצרן.

4.      על פי ההסכם היה המשיב אמור לשמש כמפיץ של סחורה בלבד ללא כל תלות בזהות היצרן. כן הוסכם כי ככל שהדבר קשור לפעולות השיווק של השותפות, ברור היה כי המשיב יאחסן את הסחורה של היצרן ויפיץ באיזור הצפון כל מוצר שיועבר אליו ע"י השותפות כמשווקת.

5.      המבקש מפנה בנוסף בתצהירו להסכם שיווק בלעדי, אשר העניק למשיב זכויות הפצה של מוצרי היצרן באיזור הצפון בלבד.

6.      בהתייחס לאופן חלוקת הרווחים היה היצרן אמור לשלם 20% עמלה, כאשר בגין מכירה ללקוחות פרטיים ישלם היצרן 3% לשותפות, 15% למחלקי הסחורה ו- 2% למשיב. בגין מכירות לרשתות השיווק ישלם היצרן עמלה בשיעור של 5% לשותפות, כאשר 11% ישולמו למחלקי הסחורה ו- 4% למשיב.

7.      למרות זאת התחיל המשיב לבצע עיסקאות ישירות מול היצרן למרות קיומו של הסכם שיווק בלעדי לטובת המבקש ואחיו בשותפות.

8.      כתוצאה מזאת פעלו המשיב והיצרן כדי לעקוף תשלום עמלה לשותפו, ומכך נגרם הפסד חודשי בסך של 15,500 ש"ח.

9.      למשיב אין כל זכות לתבוע בגין החשבונית, מאחר וההתחשבנות היתה אמורה להתבצע על ידי היצרן מול השותפות, וכל זאת כאשר היה על המשיב להוציא לשותפות תעודות משלוח ולא חשבוניות.

המבקש נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו, ובמהלך החקירה העיד המבקש, כי, אכן חתם ואישר נספח א', ועל כך שהוא חייב באופן אישי סך של 38,508 ש"ח, חתימה אשר ממוקמת ממש מתחת להתחייבות. בהתייחס לנספח ד', אישר כי אינו חתום על ידי המשיב וכי לא מצוין בו כי מדובר בהסכם שיווק בלעדי. בתום החקירה העיד המבקש כי היו בעצם הסכמים בלחיצת יד ועל כן אין נפקות לחשבוניות אשר הוצאו למבקש מהמשיב.

ב"כ המבקש סיכם את טענותיו וטען כי לא הוכח אישור החשבונית הנ"ל, אלא נטען כי היה הסכם אחר בעל פה לפיו המשיב היה אמור לקבל את תשלומיו מהשותפות. ב"כ המבקש מחזק את טענתו הנ"ל תוך הפניה לכתב ההגנה אשר הוגש על ידי היצרן במסגרת התביעה הנפרדת. בנוסף לאמור לעיל, נטען כי היות והוגשה תביעה בסך של 186,000 ש"ח ולמבקש טענת קיזוז טובה כנגד המשיב, ודי גם בכך על מנת ליתן למבקש רשות להתגונן.

ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי די באישור החתימה על גבי החשבונית כדי לדחות את טענת המבקש לפיה לא הוא חב בגין התשלום בגין הסחורה שנמסרה לו. ב"כ המשיב הדגיש כי התחייבותו האישית על גבי נספח א' מודגשת וברורה וכל זאת כאשר המבקש אישר בחקירה כי לקח סחורה ומכר ללקוחותיו בתל אביב. בהתייחס לטענת הקיזוז נטען כי על טענת הקיזוז להיות מפורטת, אולם אין בפנינו טענה כזו. עוד נטען כי המבקש לא טרח להמציא ראיות כלשהן אודות קיומה של שותפות, כאשר עשרות חשבוניות יצאו על שם המבקש בלבד. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי אין מקום לחבר הליך זה עם ההליך בפתח תקווה.

ב"כ המבקש השיב לדברי ב"כ המשיב וטען כי בסעיף 28 ד' סיכום של טענת הקיזוז כאשר קיימת טענת קיזוז מפורטת.

דיון

מהחקירה עלה כי אין כל מחלוקת אודות כך שהמבקש התחייב באופן אישי לשלם למשיב סך של 38,508.41 ש"ח נכון ליום 27/2/03.

המבקש הציג מצג בתצהירו הנ"ל לפיו קיים הסכם בכתב, נספח ד', ממנו עולה אופן ההסכמה בין הצדדים לחלוקת העמלה שהיתה אמורה להיות משולמת על ידי היצרן, ועל כן המשיב היה אמור לקבל את חלקו מהשותפות ולא ישירות מהיצרן. אולם, מהחקירה עלה כי המשיב כלל לא חתם על ההסכם הנ"ל, ומתברר כי לכל היותר, כעולה מגרסת המבקש, מדובר בהסכם בעל פה.