החלטה בתיק א 52620/06

בפני בקשת התובעת (להלן "המבקשת") לביטול ההחלטה 20.12.06, המורה על העברת הדיון בתיק זה לבית המשפט בחדרה בהעדר סמכות מקומית, בטענה שהחלטה שגויה מהטעם הפרוצדוראלי, כיוון שבמועד קבלת ההחלטה טרם חלף המועד אותו קבע בית המשפט לתגובה והן מהטעם המהותי, בטענה, שהסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה, בהתקיים תנית שיפוט ייחודית מוסכמת לבית משפט זה.

לטענתה, ביום 23.11.06 התקבלה במשרדי בא כוחה החלטת כבוד הרשם יגאל נמרודי, מיום 20.11.06 ולפיה עליו להגיב לבקשה להעברת דיון במחוז, תוך 20 יום מקבלת הבקשה.

ביום 3.12.06 התקבלה אצלה באמצעות הפקס, הזמנה לדיון בבקשת הרשות להתגונן ליום 24.12.06. לגרסתה, המשיבה לא שלחה  לה את בקשת הרשות להתגונן עד ליום 4.12.06 בו הצליחה לאתר את מנהל המשיבה. רק ביום 7.12.06 שלחה המשיבה את הבקשה למחיקת התביעה בגין העדר סמכות מקומית ומשכך היה עליה לתת את תגובתה עד ליום 27.12.06.

לאור הודעתה לבית המשפט מיום 7.12.06, בה הסכימה לתת למשיבה רשות להתגונן ללא צו להוצאות, ביקשה את דחיית הדיון בבר"ל הקבוע ליום 24.12.06. ביום 13.12.06, קיבלה את הודעת בית המשפט לפיה הדיון הקבוע ליום 24.12.06 נדחה ולאור מתן הרשות להתגונן, נקבע דיון מקדמי ליום 20.12.06.

לטענתה, לאור העובדה שהבקשה להעברת הדיון הועברה אליה רק ביום 7.12.06, המועד לתגובתה היה עד ליום 27.12.06 ומשכך החלטת בית המשפט מיום 20.12.06 להתבטל "מחובת הצדק" בהתאם לאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר והמועד לתגובתה טרם חלף. לחילופין מבקשת את ביטול ההחלטה, מכוח שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט.

לטענתה, בית המשפט טעה טעות קשה בהחלטתו מיום 20.12.06, בקבלו את הבקשה ללא דיון,  במעמד צד אחד ומבלי שטרח לברר האם המשיבה המציאה לה בפועל את הבקשה, הגם שנותרו לה 7 ימים עד למתן החלטתה בהתאם לאמור בהחלטת הרשם וע"פ התקנות.

במקרה שלפנינו נפל פגם בהליך ובית המשפט חייב להורות על ביטולה של ההחלטה ללא שיקול דעת מחמת הצדק.

לטענתה, לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית לדון בתביעה לאור תניית השיפוט שבהוראת סעיף 31 "לתנאים כלליים להתקשרות" בין הצדדים ו/או לאור המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות, קרי מקום קבלת ההודעות עבור המשיבה במשרדי המבקשת המצויים בבני ברק, שם משרדה היחידי ובאין לה סניפים אחרים.

לטענתה, מקום מגוריה או עסקיה של המשיבה אינם רלוונטיים במקרה זה. סעיף 31 לתנאים הכלליים מיום 29.6.03 קובע: " בית המשפט המתאים בתל אביב יהיה בית המשפט המוסמך בלעדית לדון בכל עניין בקשר עם הסכם זה ו/או צו הנובע ממנו".

משכך מדובר בתנית שיפוט ייחודית וברורה שאינה מקנה סמכות מקבילה, אשר עליה הסכימו הצדדים להסכם ולכן נתונה הסמכות המקומית לבית משפט זה.

דיון

בהחלטתו מיום 20.11.06 קבע כבוד הרשם יגאל נמרודי:

" הבקשה תועבר לב"כ התובעת , אשר יגיב לבקשה בתוך 20 יום".

מדיווחי מזכירות בית המשפט עולה שהחלטת כבוד הרשם נמרודי שוגרה בפקס בהצלחה למשרד ב"כ המבקשת ביום 23.11.06 ומשכך החלטת בית המשפט מיום 20.12.06 ניתנה בחלוף 20 הימים שניתנו למבקשת ורק מסיבה זו דין הבקשה להידחות.

סעיף 31 להסכם שבין הצדדים קובע:

" בית המשפט המתאים בתל אביב יהיה בית המשפט המוסמך בלעדית לדון בכל עניין בקשר עם הסכם זה ו/או צו הנובע ממנו".

הנספח אשר צורף ע"י המבקשת לכתב תביעתה ואינו קריא, הינו חלק מ"חוזה אחיד" .

תקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה - 1995 קובעות כללים ברורים לגודל אותיות בחוזה אחיד.

ויפים לכך דברי כבוד השופט גרוס, אשר סקר באריכות את נושא הערבות האישית הטמונה בטופס הזמנה עליו חתם מי מטעם תאגיד וקבע: "השאלה התובעת בחינה והכרעה היא, איפוא, האם על סמך חתימה על טופס הזמנה סטנדרטי, הטומן בחובו הוראה חריגה ובלתי סטנדרטית לגבי ערבות אישית של החותם, ניתן לחייב את החותם בגין אותה הוראה. אכן, המערערת אינה בבחינת חברת ביטוח החייבת להבליט את תנאי הפטור וההחרגה, והמשיב המזמין סחורה ראוי לו שיעיין בתנאי ההזמנה עובר לחתימתו. אף על פי כן איני יכול להסכים לתוצאה שלפיה מי שחותם על טופס הזמנה מעין זה יחוייב על פי תנאי בלתי רגיל שנועד להטיל עברות אישית, בלא שניתנה לכך הבלטה ברורה בטופס עצמו, אם ע"י אותיות גדולות ובולטות ואם ע"י הכנסת פרק נפרד שכותרתו "אחריות אישית" או "ערבות אישית", ולפחות בלא שהופנתה תשומת ליבו באורח ברור ומפורש לקיומו של תנאי זה....