החלטה בתיק א 52530/06

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") למתן רשות להתגונן בטענה, שבעת חתימתו על הסכם שכר הטרחה אצל המשיב, סוכם בעל פה בין הצדדים שתנאי להתחלת עבודתו המשפטית של המשיב לעניין הגשת ערעור על ההחלטה, לפיה ניתן צו ההריסה כנגד המבקש, הוא תשלום שכר טרחת המשיב, אשר לא יתחיל בעבודתו טרם התשלום.

לטענתו, פנה למשיב על מנת שיגיש בקשה בבית המשפט השלום בנתניה, לעיכוב צו הריסה אשר הוטל על מבנה אולם האירועים שבבעלותו בשם "גן השקמים". חתימתו על הסכם שכר הטרחה ביום 14.5.06 נעשתה בהיותו במצוקה ושילם למשיב סך בשקלים השווה ל- 7,500 דולר בצירוף מע"מ. הוסכם שהמשיב יגיש את הבקשה לבית המשפט, אולם זו הוגשה באיחור, מאחר והמשיב היה בחו"ל. בפועל, כבוד השופטת הדס עובדיה דחתה את בקשתו לעיכוב הביצוע ומשכך פנה חסר אונים למשיב, אשר  המליץ להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שהינו הליך נפרד  ושכר הטרחה הנוסף הנדרש הינו בסך 10,000 דולר בצירוף מע"מ.

לטענתו, הודיע למשיב ששכר הטרחה הנדרש יקר וביקש שהות למתן תשובה. המשיב שוחח איתו מספר רב של פעמים בניסיון לשכנעו להגיש את הערעור והסכים להפחית את שכר הטרחה ל-3,000 דולר בצירוף מע"מ, אותו דרש כתנאי להתחלת עבודתו.

לטענתו, גם לאחר מתן ההנחה הודיע למשיב שהסכום גבוה ואינו מסוגל לשלמו ושלא יתחיל בטיפול בערעור, אלא רק לאחר שיודיע לו באם באפשרותו לשלם סכום זה. מסיבות אישיות אירוסין וחתונה), הוא הודיע למשיב כי יזדקק לשבועיים נוספים, כדי להחליט בעניין הערעור, כאשר ידע כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור.

לאחר חתונתו, התקשר אליו המשיב והמבקש השיב לו שאין ביכולתו להשיג את הכסף לתשלום שכר הטרחה שנדרש.

לטענתו, המשיב הבהיר לו חד משמעית שלא יטפל בתיק עד שלא ישלם את שכר הטרחה ונדרשת חתימתו על ייפוי כוח נוסף, מאחר ולא הוסכם שיפוי הכוח שנחתם יכלול את הטיפול בערעור.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה בטענה, שהמבקש הסכים לשלם את שכר הטרחה הנוסף בסך 3,000 דולר בצירוף מע"מ, מאחר וצו ההריסה היה תלוי ועומד כחרב על צווארו של המבקש.

לטענתו, המבקש לא הודיע שלא לטפל בתיק, למרות שהמתין ששה ימים עד למתן תשובתו.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).

"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).

הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.

סעיף 6 ל"הסכם שכר הטרחה" מיום 24.6.06 אותו שלח המשיב למבקש : "לא שולם שכר הטרחה, כאמור לעיל, אהיה רשאי להפסיק הייצוג לאלתר"

סעיף 7 להסכם:

"למען הסר ספק, הסכם קודם שנחתם בינינו ביום 16.5.06, בא אל קיצו עם מתן החלטתו של בית משפט השלום בנתניה ביום 18.5.06, ואין לצדדים כל טענה בקשר לסכומים ששולמו מכוחו. ההסכם דנן חל על כל מה שייעשה מהיום ואילך"

לטענת המבקש, שלא נסתרה בחקירתו, ביקש שהות במתן תשובתו לעניין שכר הטרחה הנדרש, על מנת "לחשוב על מקור התשלומים", (עמוד 2 שורות 16-14 לפרוטוקול).

" תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר על תצהירו נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולהציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו להבדיל מערעור מהימנותם של עדים. חוקר שאינו משיג מטרה מוגבלת זו בחקירה נגדית של חצי שעה או שעה לא ישיג אותה גם בחקירה שתימשך ימים .אם נעשתה חקירה נגדית ממושכת והמצהיר לא נסוג באופן ממשי מגרסתו שנתגלתה בתצהיר צריך לתת לנתבע רשות להתגונן"(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית(2006 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 184 ).