החלטה בתיק א 52517/04

בפני בקשה לביטול פסק דין של הנתבע 2 מר אסור עמרם.

התובעת היא תאגיד אשר הוקם על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

בהתאם לכתב התביעה הנתבע 1 היה עובר למועדים הנוגעים לכתב התביעה, המשתמש ו/או הנהג ברכב בסוג פרטי (הונדה) מ.ר. 50-308-23 (להלן "הרכב").

הנתבע 2 היה, עובר למועדים הנוגעים לתביעה, הבעלים הרשום ו/או מתיר השימוש ברכב.

הנתבעת 3 היתה, עובר למועדים הנוגעים לתביעה, הבעלים בפועל ו/או מתירת השימוש ברכב.

ביום 6/4/03 או במועד סמוך לכך, נהג הנתבע 1 ברכב, וזאת מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף ו/או כיסוי ביטוחי תקף. במהלך הנסיעה אירעה תאונת דרכים (להלן "התאונה"), אשר במהלכה נפגע רוכב אופניים ונגרמו לו נזקי גוף. הנתבע 1 עזב את מקום התאונה בלא להגיש או להזעיק עזרה לנפגע.

כתוצאה מהתאונה הובהל הנפגע לטיפול בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

ביום 20/1/04 פיצתה התובעת את הנפגע בגין הנזקים שנגרמו לו בסכום של 4,000 ש"ח וזאת בהתאם לחובתה על  פי סעיף 12 לחוק. כמו כן הוציאה התובעת הוצאות רפואיות ואחרות בגין התאונה בסך נומינלי של 570 ש"ח. סך התשלומים וההוצאות שהוציאה התובעת בגין התאונה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, עד למועד הגשת התביעה עומד על סך של 4,723 ש"ח.

בהתאם לסעיף 9 לחוק, זכאית התובעת לחזור את הנתבעים ולהשתפות מהם בגין הסכומים שהוציאה בגין התאונה. התובעת פנתה לנתבעים בדרישה כי ישיבו לה את הסכומים שהוציאה בהתאם לחבותה, אולם פניותיה הושבו ריקם.

ביום 1/8/04 הוגשה תביעה כנגד הנתבעים.

הנתבע  2 לא הופיע לדיון שהתקיים ביום  6/1/05, ועל כן ניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות.

ביום 7/8/05 הוגשה בקשה לביטול פסק דין ע"י המבקש 2.

לטענת המבקש הנאשם העיקרי בתביעה הוא נאשם מס' 1, אשר נגדו מתנהלת תביעה בביהמ"ש בבאר שבע.

הנתבע 2 טוען שבעת התאונה היה בבית הכלא, ולא היה לא מושג על אשר קרה. לטענתו הוא אמנם בעל הרכב, אך הנתבע 1 (יהודה אקוקה) לקח את מפתחות הרכב מאשתו ללא קבלת רשותו, והוא אשר גרם לתאונה. המבקש מצרף אישור של שרות בתי הסוהר על פיו שהה בבית הסוהר החל מיום 15/12/02 ועד ליום 14/9/03.

בתגובה לבקשת המבקש טוענת המשיבה כי אין לבטל את פסק הדין באשר פסק הדין בהעדר התייצבות בדין ניתן. המבקש ואשתו זומנו לדיון שנקבע ליום 6/1/05, ועל אישורי המסירה חתומה אשתו של המבקש. זאת ועוד, מתמחה ממשרדה של ב"כ המשיבה הודיע טלפונית למבקש ביום 2/12/04 על מועד הדיון. לטענת המשיבה המבקש טוען כי שהה בבית הסוהר ועל כן לא הופיע לדיון, אך האישור שצורף מראה כי המבקש שוחרר מבית הסוהר ביום 14/9/03, כלומר כשנה וחצי לפני הדיון שנקבע ליום 6/1/05, ולכן לשיטתה של המשיבה נראה הדבר כניסיון להטעות את בית המשפט.

המשיבה טוענת כי הואיל והמבקש קיבל את יומו בבית המשפט, ומטעמים השמורים עמו לא התייצב לדיון, והואיל ובקשתו לביטול פסק הדין לא העלתה כל טעם מוצדק להעדר התייצבותו לדיון, מבקשת המשיבה מבית המשפט להשאיר את פסק הדין על כנו.

ביום 29/8/05 לאחר שנתקבלה תגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין, נתקבלה בבית המשפט תוספת לבקשת המבקש לביטול פסק הדין. לטענת המבקש ביום הדיון אשתו ובנו של המבקש לא חשו בטוב, ועל כן שלחו המבקש ואשתו פקס לבית המשפט בצרוף אישור מהמרפאה על הביקור.

המחדל בהתייצבותו של הנתבע/המבקש  2 אינו נובע מאי המצאה כדין.

לפי תקנה 480,  לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 .