החלטה בתיק א 51826/05

בפני בקשת הנתבע 1 לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 13.2.06.

הבקשה:

הנתבע 1 טוען בתצהירו סעיף 2, כי לא ידע על  התביעה ועל פסק הדין שניתן במסגרתה.

לטענתו בסעיף 3 לתצהיר, ניהל מו"מ עם התובעת ולא ידע כלל על הגשת התביעה ופסק הדין.

לגירסתו שם, נודע לו על פסק הדין רק לפני ארבעה ימים. התצהיר נחתם ביום 13.3.07.

בסעיף 4 לתצהיר טוען הנתבע 1 בשפה כללית ביותר, כי יש לו טענות הגנה טובות כנגד התביעה.

עמדת התובעת:

התובעת התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין.

לטענתה, מדובר בנתבע אשר הונה אותה, עת מכר לה רכב פגום שעבר תאונה קשה, במסווה של רכב פרטי במצב מצוין.

לטענת התובעת, הנתבע 1 סרב לקבל את כתב התביעה והפגין זלזול מוחלט בהליכי המשפט.

הנתבע 1 התחמק לטענת התובעת מאפשרויות הגבייה וגרם לה הוצאות ניכרות בגין שכירת שירותים של חוקר פרטי לצורך איתורו.

העובדה שהבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין בתיק, אף היא אומרת דרשני לטענת התובעת.

מכאן, מבקשת התובעת לדחות את הבקשה.

דיון:

יש להבחין בין בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק לבין  בקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

ביטול מחובת הצדק האומנם?

מעיון בעובדות המפורטות בתגובה, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק.

מקובלת עלי עמדת התובעת, כי כתב התביעה הודבק כדין על כתובת מגוריו של הנתבע 1 ברחוב נחלת צבי 72, פתח-תקוה, וזאת ביום 5.11.06 לאחר שבוצעו שלושה ביקורים כדין.

אין לומר כי בכל מקרה בו מבוצעת הדבקה, נפל דופי במסירה.